הייני בורנשטיין
מתוך ראיון עם הייני ספטמבר 2013
השומר הצעיר
"העיר באזל שימשה אכסניה לקונגרסים ציונים רבים והשפיעה לא מעט על העולם הרוחני שלי" כותב הייני במבוא לספרו "האי שוויץ"..jpg)
"מעבר להשפעה של בית הורי והאווירה הציונית ששררה בו, יש בלי ספק לכניסתי לתנועה משקל מכריע במסלול חיי... העלייה לארץ ישראל וההגשמה בקיבוץ הוגדרו כמטרות התנועה וכתנאי להשתייכות אליה".
"אני ציוני מבטן ולידה..." הייני מתבדח
"נולדתי בבית ציוני להורים שהיו מעורבים בפעילות ציונית.
גדלתי בעיר באזל שבשוויץ, שם הגה הרצל את הרעיון של הציונית המדינית ושם נערך הקונגרס הציוני הראשון!
תנועת השומר הצעיר הגיעה לשוויץ בשנת 1938. זו הייתה התנועה בעלת הסניפים הרבים ביותר בעולם בזמנים אלו. בתנועה לא רצו לוותר על שום סניף, ולו הקטן ביותר, משום שהאמינו בחשיבות העברת המסרים גם למקומות רחוקים. התנועה דגלה בהגשמה עצמית: עלייה והתיישבות בארץ ישראל במיוחד בקיבוצים וקיום חיים של ערבות הדדית ואחריות חברתית.
השנה בשומריה חגגו 100 שנה לשומר הצעיר. אני הוזמנתי לשאת ברכה, בהיותי בעל ותק של 80 שנה.
גם חסייה הייתי איתי שם ברוחה, גם היא חברה ותיקה של השומר הצעיר."
פעילות ציבורית
"ניתן לחלק את חיי ל-3 פרקים עיקריים.
הפרק הראשון- תקופת המלחמה. בתקופה זו פעלתי בלשכת הקשר ליהדות אירופה בשוויץ.
מכתבים, עזרה והצלה.
שוויץ הייתה מדינה ניטרלית, וכאשר מסביבה כל הארצות נכבשו על ידי הגרמנים, שוויץ נותרה מקום בו נערכו עסקים עם שני צדדי המתרס. גם הצלב האדום פעל ופועל עד היום בז'נבה. אנו, שעסקנו בפעולות עזרה והצלה ליהודי אירופה, ניצלנו את כל אותם ארגונים בינלאומיים ומצאנו בלדרים שהעבירו מכתבים וגם כסף בשמנו לכל ארצות אירופה תחת הכיבוש הנאצי. חלק מן הבלדרים עשו זאת בהתנדבות מתוך רצון לעזור, וחלק עשה זאת בתשלום.
את הכסף גייסנו מתרומות בעיקר מיהדות ארה"ב, ממקורות של ההסתדרות בארץ ישראל, מאישים שונים ומקרנות בשוויץ.
כתובת הורי הייתה הכתובת המקשרת באירופה, גם עם המוסדות היהודים בארץ ישראל. אחרי השירות בצבא השוויצרי, גרתי ופעלתי גם מז'נבה לתקופה של שנתיים – שלוש, ומאוחר יותר הייתי נציג של השומר הצעיר במרכז העולמי של תנועת החלוץ בז'נבה.
בימי המלחמה הגיעו עשרות אלפי פליטים לשערי שוויץ. שוויץ סגרה את גבולותיה. כ-20 אלף יהודים נקלטו בשוויץ. כ-40 אלף יהודים הוחזרו לידי הגרמנים והובלו לאושוויץ.
בחגיגות ה-50 לסיום המלחמה ביקש ראש ממשלת שוויץ סליחה על כך מהעם היהודי.
עוד בשנת 1939 התברר, כי אף מדינה לא רצתה את הפליטים היהודים...
בימים אלו אני עובד על עריכה של ספר ובו יתפרסמו המכתבים שכתבתי אל ראשי השומר הצעיר וגם של תנועות אחרות בארצות הכבושות על ידי הגרמנים . כמו כן, גם המכתבים והמסמכים שקיבלתי מהם בימי המלחמה.
הייתי מקשר בין המוסדות בארץ ישראל ותנועות המחתרת באירופה.
המכתבים והמסמכים היו עד כה שמורים בארכיון בגבעת חביבה, ואני מסתייע בעריכה בחברי אבי ברקאיי, אשר מתרגם את כל המכתבים, שרובם כתובים בגרמנית, לעברית. הפרסום יתלווה בהסברים היסטוריים וגאוגרפיים. כמו כן, יש במכתבים מילים רבות בכתב סתרים, ועלינו לפענח את תוכנם עבור הקוראים.
את ההקדמה לספר תכתוב פרופ' דינה פורת, היועצת המדעית של יד ושם ועל רקע ההתכתבות עם פולין יכתוב דר' אביהו רונן, מרצה במכללה האקדמית תל-חי ובאוניברסיטת חיפה. הספר ילווה בהסברים היסטוריים וגאוגרפיים.
הפרק השני- חיי בלהבות הבשן. הפעילות בתנועה התבססה על עיקרון רוטציה, כלומר הפסקה של מספר שנים רצופות בין פעילותציבורית ופעילות בקיבוץ. כך עבדתי למשך פרקים שונים בחקלאות, בגן הירק ובמטע, ואף שנתיים במפעל.
במשך 5 קדנציות כיהנתי כמזכיר הקיבוץ. בבית הספר "עינות ירדן" הייתי מעורב פעמיים: פעם אחת כמנהל מטבח ופעם נוספת ב-1987 כמזכיר המוסד, ערב המהפך- ממוסד של השומר הצעיר לבית ספר דמוקרטי. השנה חגגנו לעינות ירדן את חגיגות 60 השנה להיווסדות. את התפקיד האחרון בקיבוץ מילאתי בהיותי בן 85 כרכז ועדת בריאות.
והפרק השלישי - פעילותי אחרי המלחמה בפעילות ציבורית ופוליטית ובמוסדות השומר הצעיר, במפלגות ובשליחויות בעולם. בין היתר עסקתי בגיבוש רעיון לשינוי במבנה הארגונים היהודים בתפוצות וגיבושם לארגון משותף שירכז את הקשר עם יהדות התפוצות וישראל.
בשנת 1954 יצאנו לשליחות בדרום אפריקה עם 2 הבנות- רחלי ויהודית.
בשנת 1964, כשדורית הקטנה הייתה בת 4 יצאנו לשליחות נוספת.
חיי התחלקו בין שהות בקיבוץ ובין הנסיעות ."
האי שוויץ
"הספר היה "best seller" בשוויץ. הספר תורגם לגרמנית ויצא לאור בשיא הוויכוח על מדיניות הפליטים בימי מלחמת העולם השנייה .וכמו כן, נערך ויכוח קשה בין הסוכנות היהודית כנציגת העם היהודי ובנקים בשוויץ על החשבונות של יהודים מארצות כבושות בבנקים בשוויץ.
הספר תורגם גם לאנגלית עבור ועדה גדולה של ארגונים יהודיים שנערכה בלוס-אנג'לס. הוועדה עסקה בנושא "הצלה בזמן המלחמה". הספר תורגם כמסמך תיעודי בתוך חמישה ימים. חמש מתורגמניות עמלו על תרגומו במקביל. הספר חולק לאלפי המשתתפים בוועדה, וגם אני קיבלתי עותק אחד..."
מבאזל ועד להבות הבשן -דרך חיים
את הספר פרסמתי כאשר הגעתי לגיל -90. זהו ספר אוטוביאוגרפי.
הספר מחלק את פעילותו של הייני לשני חלקים: פעילות ההצלה והעזרה בזמן השואה בשנים 1939-1946, ופעילותו הציבורית מ-1947 ואילך.
בספר יש פרק מרגש המספר על מפגשם של הייני עם רעיתו חסייה ז"ל בסיום המלחמה . בספר גם פרק מעניין על מפגשם של בני הזוג חסייה והייני עם סימון דה-בבואר וז'אן פול סארטר אותם זכן לארח בביתם שבלהבות הבשן ולדון איתם על עתיד הקיבוץ.
משפחה
"הנישואים עם חסייה ז"ל הם ערך מיוחד...
שנינו היינו בשומר הצעיר. נפגשנו בפריז חצי שנה אחרי גמר המלחמה בינואר 1946 בוועידה של השומר הצעיר שאני ארגנתי, שעסקה במתן עדויות מן המלחמה.
חסייה הייתה שייכת למשלחת של השומר הצעיר מפולין. אני כבר שמעתי אליה כאשר הייתי בוועידה עם הבריגדה בבריסל. שם פגשתי את חייקה גרוסמן, שהייתה נציגה של יהודי פולין. חייקה וחסייה נלחמו יחד עם הפרטיזנים בביאלסטוק . לאחר המלחמה נשארו יחד והיו קרובות מאד.
חסייה הופיעה בהופעה מרשימה- לבושה בחולצה רוסיה עם 3 מדליות של הצבא האדום ומגפיים של הצבא האדום.
וגם ראיתי בה בחורה יפה ומושכת. אינני יודע מה משך אותי קודם....
כך התחיל הרומן בינינו...
בסיום הועידה נפרדו דרכינו-חסייה חזרה להקמת וניהול בית יתומים ניצולי המלחמה בפולין. ועזרה באיסוף הילדים מפולין וליווים לישראל..jpg)
רק אחרי שנה וחצי נפגשנו שוב והפעם בארץ.
לי ולחסייה 3 בנות, 11 נכדים ו-11 נינים.
לחסייה שני בני דודים ששרדו את השואה והגיעו ארצה לאחר המלחמה.
המשפחה שלי- הורי ואחותי הצעירה ז"ל נשארו בשוויץ.
אבי ביקר בקיבוץ מספר פעמים. הוא הגיע לגיל המופלג 96.
את יום הולדתו ה-95 הוא חגג בבית אבות של הקהילה היהודית בשוויץ. הגיעו משתתפים רבים. גם אנחנו נסענו יחד עם בתי דורית והנכד שרון. שרון אף כתב ברכה בעברית שתירגמה לגרמנית שכנתינו דאז דבורה רופסאוזן ז"ל לגרמנית ואני הקראתי.
קישור: ראיון עם הייני בטלוויזיה
השומר הצעיר
"העיר באזל שימשה אכסניה לקונגרסים ציונים רבים והשפיעה לא מעט על העולם הרוחני שלי" כותב הייני במבוא לספרו "האי שוויץ".
"מעבר להשפעה של בית הורי והאווירה הציונית ששררה בו, יש בלי ספק לכניסתי לתנועה משקל מכריע במסלול חיי... העלייה לארץ ישראל וההגשמה בקיבוץ הוגדרו כמטרות התנועה וכתנאי להשתייכות אליה".
"אני ציוני מבטן ולידה..." הייני מתבדח
"נולדתי בבית ציוני להורים שהיו מעורבים בפעילות ציונית.
גדלתי בעיר באזל שבשוויץ, שם הגה הרצל את הרעיון של הציונית המדינית ושם נערך הקונגרס הציוני הראשון!
תנועת השומר הצעיר הגיעה לשוויץ בשנת 1938. זו הייתה התנועה בעלת הסניפים הרבים ביותר בעולם בזמנים אלו. בתנועה לא רצו לוותר על שום סניף, ולו הקטן ביותר, משום שהאמינו בחשיבות העברת המסרים גם למקומות רחוקים. התנועה דגלה בהגשמה עצמית: עלייה והתיישבות בארץ ישראל במיוחד בקיבוצים וקיום חיים של ערבות הדדית ואחריות חברתית.
השנה בשומריה חגגו 100 שנה לשומר הצעיר. אני הוזמנתי לשאת ברכה, בהיותי בעל ותק של 80 שנה.
גם חסייה הייתי איתי שם ברוחה, גם היא חברה ותיקה של השומר הצעיר."
פעילות ציבורית
"ניתן לחלק את חיי ל-3 פרקים עיקריים.
הפרק הראשון- תקופת המלחמה. בתקופה זו פעלתי בלשכת הקשר ליהדות אירופה בשוויץ.
מכתבים, עזרה והצלה.
שוויץ הייתה מדינה ניטרלית, וכאשר מסביבה כל הארצות נכבשו על ידי הגרמנים, שוויץ נותרה מקום בו נערכו עסקים עם שני צדדי המתרס. גם הצלב האדום פעל ופועל עד היום בז'נבה. אנו, שעסקנו בפעולות עזרה והצלה ליהודי אירופה, ניצלנו את כל אותם ארגונים בינלאומיים ומצאנו בלדרים שהעבירו מכתבים וגם כסף בשמנו לכל ארצות אירופה תחת הכיבוש הנאצי. חלק מן הבלדרים עשו זאת בהתנדבות מתוך רצון לעזור, וחלק עשה זאת בתשלום.
את הכסף גייסנו מתרומות בעיקר מיהדות ארה"ב, ממקורות של ההסתדרות בארץ ישראל, מאישים שונים ומקרנות בשוויץ.
כתובת הורי הייתה הכתובת המקשרת באירופה, גם עם המוסדות היהודים בארץ ישראל. אחרי השירות בצבא השוויצרי, גרתי ופעלתי גם מז'נבה לתקופה של שנתיים – שלוש, ומאוחר יותר הייתי נציג של השומר הצעיר במרכז העולמי של תנועת החלוץ בז'נבה.
בימי המלחמה הגיעו עשרות אלפי פליטים לשערי שוויץ. שוויץ סגרה את גבולותיה. כ-20 אלף יהודים נקלטו בשוויץ. כ-40 אלף יהודים הוחזרו לידי הגרמנים והובלו לאושוויץ.
בחגיגות ה-50 לסיום המלחמה ביקש ראש ממשלת שוויץ סליחה על כך מהעם היהודי.
עוד בשנת 1939 התברר, כי אף מדינה לא רצתה את הפליטים היהודים...
בימים אלו אני עובד על עריכה של ספר ובו יתפרסמו המכתבים שכתבתי אל ראשי השומר הצעיר וגם של תנועות אחרות בארצות הכבושות על ידי הגרמנים . כמו כן, גם המכתבים והמסמכים שקיבלתי מהם בימי המלחמה.
הייתי מקשר בין המוסדות בארץ ישראל ותנועות המחתרת באירופה.
המכתבים והמסמכים היו עד כה שמורים בארכיון בגבעת חביבה, ואני מסתייע בעריכה בחברי אבי ברקאיי, אשר מתרגם את כל המכתבים, שרובם כתובים בגרמנית, לעברית. הפרסום יתלווה בהסברים היסטוריים וגאוגרפיים. כמו כן, יש במכתבים מילים רבות בכתב סתרים, ועלינו לפענח את תוכנם עבור הקוראים.
את ההקדמה לספר תכתוב פרופ' דינה פורת, היועצת המדעית של יד ושם ועל רקע ההתכתבות עם פולין יכתוב דר' אביהו רונן, מרצה במכללה האקדמית תל-חי ובאוניברסיטת חיפה. הספר ילווה בהסברים היסטוריים וגאוגרפיים.
הפרק השני- חיי בלהבות הבשן. הפעילות בתנועה התבססה על עיקרון רוטציה, כלומר הפסקה של מספר שנים רצופות בין פעילותציבורית ופעילות בקיבוץ. כך עבדתי למשך פרקים שונים בחקלאות, בגן הירק ובמטע, ואף שנתיים במפעל.
במשך 5 קדנציות כיהנתי כמזכיר הקיבוץ. בבית הספר "עינות ירדן" הייתי מעורב פעמיים: פעם אחת כמנהל מטבח ופעם נוספת ב-1987 כמזכיר המוסד, ערב המהפך- ממוסד של השומר הצעיר לבית ספר דמוקרטי. השנה חגגנו לעינות ירדן את חגיגות 60 השנה להיווסדות. את התפקיד האחרון בקיבוץ מילאתי בהיותי בן 85 כרכז ועדת בריאות.
והפרק השלישי - פעילותי אחרי המלחמה בפעילות ציבורית ופוליטית ובמוסדות השומר הצעיר, במפלגות ובשליחויות בעולם. בין היתר עסקתי בגיבוש רעיון לשינוי במבנה הארגונים היהודים בתפוצות וגיבושם לארגון משותף שירכז את הקשר עם יהדות התפוצות וישראל.
בשנת 1954 יצאנו לשליחות בדרום אפריקה עם 2 הבנות- רחלי ויהודית.
בשנת 1964, כשדורית הקטנה הייתה בת 4 יצאנו לשליחות נוספת.
חיי התחלקו בין שהות בקיבוץ ובין הנסיעות ."
האי שוויץ
"הספר היה "best seller" בשוויץ. הספר תורגם לגרמנית ויצא לאור בשיא הוויכוח על מדיניות הפליטים בימי מלחמת העולם השנייה .וכמו כן, נערך ויכוח קשה בין הסוכנות היהודית כנציגת העם היהודי ובנקים בשוויץ על החשבונות של יהודים מארצות כבושות בבנקים בשוויץ.
הספר תורגם גם לאנגלית עבור ועדה גדולה של ארגונים יהודיים שנערכה בלוס-אנג'לס. הוועדה עסקה בנושא "הצלה בזמן המלחמה". הספר תורגם כמסמך תיעודי בתוך חמישה ימים. חמש מתורגמניות עמלו על תרגומו במקביל. הספר חולק לאלפי המשתתפים בוועדה, וגם אני קיבלתי עותק אחד..."
מבאזל ועד להבות הבשן -דרך חיים
את הספר פרסמתי כאשר הגעתי לגיל -90. זהו ספר אוטוביאוגרפי.
הספר מחלק את פעילותו של הייני לשני חלקים: פעילות ההצלה והעזרה בזמן השואה בשנים 1939-1946, ופעילותו הציבורית מ-1947 ואילך.
בספר יש פרק מרגש המספר על מפגשם של הייני עם רעיתו חסייה ז"ל בסיום המלחמה . בספר גם פרק מעניין על מפגשם של בני הזוג חסייה והייני עם סימון דה-בבואר וז'אן פול סארטר אותם זכן לארח בביתם שבלהבות הבשן ולדון איתם על עתיד הקיבוץ.
משפחה
"הנישואים עם חסייה ז"ל הם ערך מיוחד...
שנינו היינו בשומר הצעיר. נפגשנו בפריז חצי שנה אחרי גמר המלחמה בינואר 1946 בוועידה של השומר הצעיר שאני ארגנתי, שעסקה במתן עדויות מן המלחמה.
חסייה הייתה שייכת למשלחת של השומר הצעיר מפולין. אני כבר שמעתי אליה כאשר הייתי בוועידה עם הבריגדה בבריסל. שם פגשתי את חייקה גרוסמן, שהייתה נציגה של יהודי פולין. חייקה וחסייה נלחמו יחד עם הפרטיזנים בביאלסטוק . לאחר המלחמה נשארו יחד והיו קרובות מאד.
חסייה הופיעה בהופעה מרשימה- לבושה בחולצה רוסיה עם 3 מדליות של הצבא האדום ומגפיים של הצבא האדום.
וגם ראיתי בה בחורה יפה ומושכת. אינני יודע מה משך אותי קודם....
כך התחיל הרומן בינינו...
בסיום הועידה נפרדו דרכינו-חסייה חזרה להקמת וניהול בית יתומים ניצולי המלחמה בפולין. ועזרה באיסוף הילדים מפולין וליווים לישראל.
רק אחרי שנה וחצי נפגשנו שוב והפעם בארץ.
לי ולחסייה 3 בנות, 11 נכדים ו-11 נינים.
לחסייה שני בני דודים ששרדו את השואה והגיעו ארצה לאחר המלחמה.
המשפחה שלי- הורי ואחותי הצעירה ז"ל נשארו בשוויץ.
אבי ביקר בקיבוץ מספר פעמים. הוא הגיע לגיל המופלג 96.
את יום הולדתו ה-95 הוא חגג בבית אבות של הקהילה היהודית בשוויץ. הגיעו משתתפים רבים. גם אנחנו נסענו יחד עם בתי דורית והנכד שרון. שרון אף כתב ברכה בעברית שתירגמה לגרמנית שכנתינו דאז דבורה רופסאוזן ז"ל לגרמנית ואני הקראתי.
קישור: ראיון עם הייני בטלוויזיה
- התחבר בכדי להגיב