עזרא פיינשטיין
עזרא, בנם של חנה ובן-ציון, נולד ביום כ' בכסלו תשי"א, (29.11.1950) בקיבוץ להבות-הבשן. .jpg)
עוד בילדותו שילב עזרא דמיון עשיר עם מעשיות רבה. בידיו הקטנות צייר ציורים גדולים וצבעוניים ובנה ארמונות פאר מקוביות. ידע לספר סיפורי דמיון ומציאות, ושיתף את חבריו הקטנים ואת משפחתו בחוויותיו. הוא אהב מאוד את חיי הגן ובית-הספר ובמיוחד אהב את שיעורי הספרות, ההיסטוריה והטבע. עזרא אירגן מבצעים שונים לבני קבוצתו וריכז אותם לפעילות משותפת של יצירה.
כשהתבגר ולמד ב"עיינות ירדן" בעמיר, השתלב יפה בלימודים ובפעילות החברתית. עזרא לא אהב חוקים ומוסכמות ולכן הגיע לעיתים לעימות עם מחנכיו. כאשר הרגיש שעליו לנהוג בדרך מסויימת, השתדל להסביר את עמדתו, אך כאשר זה לא הועיל, עשה כרצונו ולא נכנע. לדברי מחנכו, עשה את הדברים שנראו חשובים בעיניו, ואת אלה עשה בדבקות ובהתמדה נדירים. היה בו מעין פיזור נפש או אולי זילזול לגבי הדברים השוליים, אך לגבי עניינים חשובים היה בעל כושר ריכוז רב ועשה הכל כדי להוציא אותם אל הפועל.
עוד בילדותו עזרא אהב לשיר ולהאזין למוסיקה, ובגיל ההתבגרות התגלה בו כישרון מוסיקלי בולט. הוא ניגן בגיטרה במיומנות רבה ואף הלחין. ערבים רבים בילה בנגינה, שהעשירה ומילאה את נפשו. המוסיקה, עזרא והגיטרה, היו דבר שלם ובלתי נפרד. עולם בפני עצמו. עזרא צייר, עסק במלאכות יד, ערך טיולים בארץ עם חבריו, עסק בספורט והצטיין בריצה. עזרא הדריך קבוצת ילדים בלהבות הבשן ובהמשך הדריך בקן השומר הצעיר בקרית שמונה והיה מסור לחניכיו. כשיצא לשנת י"ג עבד בהדרכת קן השומר הצעיר בנהריה, בו היה מדריך קבוצה וראש קן. זאת היתה שנה מאוד מאושרת עבורו.
חבריו סיפרו שבמסעות קשים עזרא החזק והחסון היה מדמיין לעצמו שזה רק טיול יפה וכך הצליח להתגבר בקלות על הקשיים הפיזיים. קו בולט באישיותו הוא אהבת האדם, הבנת מחשבתו ודרך התנהגותו. עזרא התייחס לכולם באופן טבעי, בלתי אמצעי וחם. הוא אהב את החיים, אהב את הטבע, את המשפחה והחברים, שנעזרו בו בשעות צרה. גם כשעזרא היה רציני או מהורהר, עיניו הכחולות שפעו אופטימיות וחום. עזרא תכנן ללמוד רפואה ופסיכולוגיה ורצה לעסוק בעבודה שבה אפשר לעזור לאנשים.
עזרא גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1970 והוצב בחיל הרגלים. לאחר הטירונות הוצב ביחידת סיור, ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים ובקורס חובשים קרביים, היה חובש קרבי בסיירת גולני. עזרא לא אהב את הצבא; המשמעת, הארגון והסדר נגדו את אישיותו. תחילה תבעו מפקדיו שיהיה חייל ככל החיילים, אך בסופו-של-דבר קיבלו אותו כמו שהוא. אף-על-פי שבדרך כלל שרר אצלו אי-סדר, ציוד החובש שלו היה מאורגן להפליא ואת העבודה שאהב ידע בדיוק. בזמן מתח היה מרגיע את האנשים, מחייך ומעודד. את הפצועים היה חובש במומחיות ובמסירות ובאותו זמן היה מרגיע אותם ומשכנע אותם שהכל בסדר.
כשהיה בחופשת השחרור היה מאושר מאוד על שחזר להיות אזרח, השתלב בקלות בחיי העבודה בקיבוצו וגם סייע בפעולות התרבות. היו לו תוכניות רבות, וביניהן תכנית לטייל בחו"ל וללמוד. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה עדיין בחופשת שחרור. בערב יום הכיפורים נקרא בדחיפות ליחידתו ברמת-הגולן והשתתף עמה בקרבות. כשפרצו כוחותינו את הדרך בין "חאדר" לאחד המוצבים, נפגעו אנשי האבטחה. עזרא ארגן את נקודת ריכוז הפצועים, טיפל בהם בקור רוח ועודד את רוחם. כאשר הגיחו מטוסים סוריים לעברם, גחן על אחד הפצועים, כדי להגן עליו מפגיעות המטוסים. על כך זכה בציון לשבח מהרמטכ"ל "על גילוי אומץ לב, קור-רוח ואחוות-לוחמים". ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) במהלך הקרב השני על החרמון, נפגע עזרא בראשו מכדור של צלף ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בלהבות-הבשן. השאיר אחריו הורים ושני אחים: שאול ושרון. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)
לדף ההנצחה לזכר עזרא באתר סיירת גולני לחצו על הקישור הזה
עוד בילדותו שילב עזרא דמיון עשיר עם מעשיות רבה. בידיו הקטנות צייר ציורים גדולים וצבעוניים ובנה ארמונות פאר מקוביות. ידע לספר סיפורי דמיון ומציאות, ושיתף את חבריו הקטנים ואת משפחתו בחוויותיו. הוא אהב מאוד את חיי הגן ובית-הספר ובמיוחד אהב את שיעורי הספרות, ההיסטוריה והטבע. עזרא אירגן מבצעים שונים לבני קבוצתו וריכז אותם לפעילות משותפת של יצירה.
כשהתבגר ולמד ב"עיינות ירדן" בעמיר, השתלב יפה בלימודים ובפעילות החברתית. עזרא לא אהב חוקים ומוסכמות ולכן הגיע לעיתים לעימות עם מחנכיו. כאשר הרגיש שעליו לנהוג בדרך מסויימת, השתדל להסביר את עמדתו, אך כאשר זה לא הועיל, עשה כרצונו ולא נכנע. לדברי מחנכו, עשה את הדברים שנראו חשובים בעיניו, ואת אלה עשה בדבקות ובהתמדה נדירים. היה בו מעין פיזור נפש או אולי זילזול לגבי הדברים השוליים, אך לגבי עניינים חשובים היה בעל כושר ריכוז רב ועשה הכל כדי להוציא אותם אל הפועל.
עוד בילדותו עזרא אהב לשיר ולהאזין למוסיקה, ובגיל ההתבגרות התגלה בו כישרון מוסיקלי בולט. הוא ניגן בגיטרה במיומנות רבה ואף הלחין. ערבים רבים בילה בנגינה, שהעשירה ומילאה את נפשו. המוסיקה, עזרא והגיטרה, היו דבר שלם ובלתי נפרד. עולם בפני עצמו. עזרא צייר, עסק במלאכות יד, ערך טיולים בארץ עם חבריו, עסק בספורט והצטיין בריצה. עזרא הדריך קבוצת ילדים בלהבות הבשן ובהמשך הדריך בקן השומר הצעיר בקרית שמונה והיה מסור לחניכיו. כשיצא לשנת י"ג עבד בהדרכת קן השומר הצעיר בנהריה, בו היה מדריך קבוצה וראש קן. זאת היתה שנה מאוד מאושרת עבורו.
חבריו סיפרו שבמסעות קשים עזרא החזק והחסון היה מדמיין לעצמו שזה רק טיול יפה וכך הצליח להתגבר בקלות על הקשיים הפיזיים. קו בולט באישיותו הוא אהבת האדם, הבנת מחשבתו ודרך התנהגותו. עזרא התייחס לכולם באופן טבעי, בלתי אמצעי וחם. הוא אהב את החיים, אהב את הטבע, את המשפחה והחברים, שנעזרו בו בשעות צרה. גם כשעזרא היה רציני או מהורהר, עיניו הכחולות שפעו אופטימיות וחום. עזרא תכנן ללמוד רפואה ופסיכולוגיה ורצה לעסוק בעבודה שבה אפשר לעזור לאנשים.
עזרא גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1970 והוצב בחיל הרגלים. לאחר הטירונות הוצב ביחידת סיור, ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים ובקורס חובשים קרביים, היה חובש קרבי בסיירת גולני. עזרא לא אהב את הצבא; המשמעת, הארגון והסדר נגדו את אישיותו. תחילה תבעו מפקדיו שיהיה חייל ככל החיילים, אך בסופו-של-דבר קיבלו אותו כמו שהוא. אף-על-פי שבדרך כלל שרר אצלו אי-סדר, ציוד החובש שלו היה מאורגן להפליא ואת העבודה שאהב ידע בדיוק. בזמן מתח היה מרגיע את האנשים, מחייך ומעודד. את הפצועים היה חובש במומחיות ובמסירות ובאותו זמן היה מרגיע אותם ומשכנע אותם שהכל בסדר.
כשהיה בחופשת השחרור היה מאושר מאוד על שחזר להיות אזרח, השתלב בקלות בחיי העבודה בקיבוצו וגם סייע בפעולות התרבות. היו לו תוכניות רבות, וביניהן תכנית לטייל בחו"ל וללמוד. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה עדיין בחופשת שחרור. בערב יום הכיפורים נקרא בדחיפות ליחידתו ברמת-הגולן והשתתף עמה בקרבות. כשפרצו כוחותינו את הדרך בין "חאדר" לאחד המוצבים, נפגעו אנשי האבטחה. עזרא ארגן את נקודת ריכוז הפצועים, טיפל בהם בקור רוח ועודד את רוחם. כאשר הגיחו מטוסים סוריים לעברם, גחן על אחד הפצועים, כדי להגן עליו מפגיעות המטוסים. על כך זכה בציון לשבח מהרמטכ"ל "על גילוי אומץ לב, קור-רוח ואחוות-לוחמים". ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) במהלך הקרב השני על החרמון, נפגע עזרא בראשו מכדור של צלף ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בלהבות-הבשן. השאיר אחריו הורים ושני אחים: שאול ושרון. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)
לדף ההנצחה לזכר עזרא באתר סיירת גולני לחצו על הקישור הזה