משה דודקביץ

לזכרו של משה ד. חבר להבות, שזוכרים אותו באהבה גם עשרות שנים לאחר מותו.  יהי זכרו ברוך. 

 




יוסי רונן, בנם של צבי ורחל רוכמן, כתב לזכרו של משה ד':  
--
השכן הנצחי של הורי, תמיד מגיע לכוס תה או סיגריה מגיע לביקור של כמה דקות יושב עם ההורים כל יום בזמן הילדים או בערב,
אבל בימי הזיכרון לפני יום השואה או אחרי, הוא היה שונה עצוב שקט כזה כל הביקור היה אחר, נכנס במהירות מניד בראשו לשלום אבל על הפנים שלו ראית שהוא לא כמו תמיד משהו לא בסדר - לא מחייך.. מסתכל במין מבט כזה לעיניים של אמא, רק לעיניים של אמא והיא, היא מושיטה יד וקוראת לו לשבת לשלחן - יש עוגה יש כוס תה אבל הוא נשאר לעמוד, ככה עצוב שקט, מחזיק את כוס התה ובוהה בחלל ואמא תוך כדי עבודה במטבח הקטנטן ממשיכה לדבר ולספר על הלול על העבודה אבל הוא רק מקשיב מניד בראשו לא מדבר, שותק. מוציאים אותנו לחדר הקטן (חדר שינה שיכון ב' ) לפתע הוא קם ויוצא עובר לבית שלו,
אמא אומרת בצער בכאב שמשה נשאר לבד שאת כולם הרגו הגרמנים בשואה, ושנהיה בשקט שכואב ועוד יותר כואב למשה ד' כי הוא היה שם, במחנה באושוויץ ויש לו מספר על היד.. אבל אף פעם הוא לא מדבר על זה אף פעם.. והכאב והצער של אמא הופך לכאב שלי על משה שככה נשאר לבד..
זה פצע שכולם מנסים לשכוח, להדחיק לפעמים, אבל לנו הילדים זו חוויה מפוצלת, בבית הילדים לא חשת בכלל את הכאב הזה, את יום השואה, בבית הילדים תמיד שמח תמיד מתרוצצים לאנשהוא..גם ביום השואה יש סירנה אפשר לראות איך מפעילים את הסירנה על מקלט המפקדה,
-
יהי זיכרו ברוך
-----
בתמונה המפורסמת של צבי רוכמן - שלג בקיבוץ: משה ד' עם יוסי רוכמן לפני חדר האוכל הישן


משה היה ספורטאי ושחקן כדור רגל - בתמונה למטה: יום ספורט 1950


רחל רוכמן ומשה רוקדים לאחר טיול לג'רמק. צילם: צבי רוכמן.



משה בבר המצווה של אחיינו יוחאי דודקביץ (דודאי)

משה בחתונה של יוחאי