אברהם תמיר
נולד בסופיה (בולגריה)
כ"ה שבט תרצ"ג – 21.2.1933 ●●● ט"ו תמוז תשל"ט – 10.7.1979
יוחנן דביר כתב לזכרו:
אברהם הגיע לארץ ואלינו במאי 1949, והוא נער. הוא נקלט בחברת הנוער הראשונה, שהתחנכה בקיבוץ. בשירותו הצבאי היה מבודד מן החברה ושימש זמן רב אלחוטאי בעין-רדיאן (כיום יוטבתה).
בקיבוץ מילא תפקידים שונים, וכל דבר שקיבל על עצמו עשה באופן אחראי, בנאמנות ובמסירות רבה. הכל חיבבו אותו ולא בכדי זכה לכינויי חיבה רבים. מקצועו של אברהם היתה הנהגות, אך הוא היה איש התחביבים. ברצון הדריך גם אחרים במלאכות, שהגיע בהן למיומנות רבה. במה לא עסק ולא שלח ידו? - בניית מודלים של מטוסים, תכשיטנות, בולאות, שענות. תבונת כפיים ואהבת היופי היו חלק מאישיותו. הוא היה חובב מוזיקה מושבע.
בשנים האחרונות הרצין מאד. הדבר בא לידי ביטוי גם במילוי התפקיד הבטחוני שהוטל עליו. חשנו שהוא מודע לכל עומס האחריות, שהתפקיד מחייב, והוא תבע אחריות זו גם מחבריו.
המחלה באה עליו לפתע. היינו עדים למאבקו של אדם על חייו, מאבק טראגי מאד. עקבנו אחרי שלבי המחלה, רצינו שאברהם יצליח לגבור עליה. הוא אמנם לא יכול לה, אך בכל השלבים הצליח לשמור על צלם האדם. הוא היה רגוע כלפי חוץ, במלוא ההכרה, תאב חיים, אך לא נכנע, עד הסוף. אברהם נאבק עם המוות, לא יכול לו, ובכל זאת לא הרכין ראש ושמר על שיעור קומתו האנושית. אנו גאים באדם, שכך עמד בפני המוות.
בקיבוץ הקים אברהם את משפחתו והיה אב לשתי בנות ושני בנים.
בן 46 היה במותו.
.jpg)
כ"ה שבט תרצ"ג – 21.2.1933 ●●● ט"ו תמוז תשל"ט – 10.7.1979
יוחנן דביר כתב לזכרו:
אברהם הגיע לארץ ואלינו במאי 1949, והוא נער. הוא נקלט בחברת הנוער הראשונה, שהתחנכה בקיבוץ. בשירותו הצבאי היה מבודד מן החברה ושימש זמן רב אלחוטאי בעין-רדיאן (כיום יוטבתה).
בקיבוץ מילא תפקידים שונים, וכל דבר שקיבל על עצמו עשה באופן אחראי, בנאמנות ובמסירות רבה. הכל חיבבו אותו ולא בכדי זכה לכינויי חיבה רבים. מקצועו של אברהם היתה הנהגות, אך הוא היה איש התחביבים. ברצון הדריך גם אחרים במלאכות, שהגיע בהן למיומנות רבה. במה לא עסק ולא שלח ידו? - בניית מודלים של מטוסים, תכשיטנות, בולאות, שענות. תבונת כפיים ואהבת היופי היו חלק מאישיותו. הוא היה חובב מוזיקה מושבע.
בשנים האחרונות הרצין מאד. הדבר בא לידי ביטוי גם במילוי התפקיד הבטחוני שהוטל עליו. חשנו שהוא מודע לכל עומס האחריות, שהתפקיד מחייב, והוא תבע אחריות זו גם מחבריו.
המחלה באה עליו לפתע. היינו עדים למאבקו של אדם על חייו, מאבק טראגי מאד. עקבנו אחרי שלבי המחלה, רצינו שאברהם יצליח לגבור עליה. הוא אמנם לא יכול לה, אך בכל השלבים הצליח לשמור על צלם האדם. הוא היה רגוע כלפי חוץ, במלוא ההכרה, תאב חיים, אך לא נכנע, עד הסוף. אברהם נאבק עם המוות, לא יכול לו, ובכל זאת לא הרכין ראש ושמר על שיעור קומתו האנושית. אנו גאים באדם, שכך עמד בפני המוות.
בקיבוץ הקים אברהם את משפחתו והיה אב לשתי בנות ושני בנים.
בן 46 היה במותו.
- התחבר בכדי להגיב