צבי יקיר

נולד בפרנקפורט (גרמניה)
ב' אדר ב' תרפ"א - 12.3.1921 ●●● כ"ז תשרי תשל"ח – 9.10.1977



צבי עלה ארצה ב-1936. הוא התייתם בגיל צעיר מאמו. אביו היה יליד ירושלים, תלמיד חכם ואיש הספר. צבי נשלח להתחנך בכפר הנוער הדתי והמשיך בחברת נוער בקיבוץ דתי. אולם בארץ חל שינוי בהשקפותיו והוא הצטרף ב-1940 לקבוצת מצובה כחבר. במצובה עבד בהכשרת קרקע ובסלילת כביש לנקודה.
בימי מלחמת העולם התנדב צבי לצבא הבריטי ושירת בחיל התותחנים. בתקופה שיחידתו שמרה על מיתקנים בחיפה, ניצל את הזמן הפנוי ללימודים בכתב. הוא למד הנדסה וקיבל תואר מודד מוסמך. חבריו בצבא זוכרים אותו יושב באוהל, אוטם אוזניו מפני הרעש - ולומד. שקידה זו על הלימודים בכל התנאים ורצון עז להוסיף דעת היו לקו אופייני באישיותו של צבי. הוא עבר
לבריגדה היהודית ונשלח לחזית באיטליה ואחר כך להולנד. עם תום המלחמה מילא צבי שליחות לאומית וחינוכית בהצלת שארית הפליטה, ועבד כמורה לילדים ניצולי המחנות.
בשנת 1946 חזר למצובה, אך בגלל השקפותיו הפוליטיות החליט לעבור לקיבוץ של השומר
הצעיר. כך הגיע ב-1947 ללהבות, בעצם ימי הקרבות.
לצבי היה חוש הומור מיוחד וחיש עשה לו ידידים. תחילה עבד בבניין כברזלן. אך עם העברת המפעל לגליל, צבי וחרושת - חד הם. הוא שיקע את עצמו בכל בעיות הייצור וההנהלה של מפעל המתכת, ובעיקר בייצור מרססים - מוצר חדש שלנו בימים ההם.
כעבור שנים אחדות נשלח להשתלמות בטכניון והצטיין בלימודיו. בינתיים עבר המפעל לייצור מכשירי כיבוי, וצבי רכש לו בכוחותיו הוא התמחות מקיפה בתחום זה. במשך הזמן היה לבר- סמכא בכל הקשור בנושא הכיבוי ונתמנה כחבר בועדה לציוד כיבוי של מכון התקנים. צבי היה הרוח החיה של מפעל החרושת ונשא בו בתפקידים שונים. מן המפורסמות הן המצאותיו המבריקות בתחום הייצור.
צבי הקים את משפחתו בקיבוץ והיה אב לשלושה בנים.
בן 56 היה במותו.
נזכור את צבי כחבר בעל יושר מוסרי ואינטלקטואלי וכאדם בעל סקרנות עיונית, שלא ידעה שובע. תרומתו המקצועית בנושא הכיבוי כלולה בספר, שהופיע לאחר מותו - "כיבוי אש, הלכה למעשה".