יצחק ורול

 

איציק ורול היקר שלנו נפרד מאיתנו לנצח. הותיר אחריו את יהודית, אשתו האוהבת, ואת ילדיו: נחשון, סמדר ובועז. 

נולד בגליפולי ב - 16/1/1932  •••  נפטר בלהבות הבשן ב- 9/1/2016

לזכרו: 

אבא אהוב שלי
איש חזק ועקשן
תכול עיניים וטוב לב
ציוני- שמאלני
איציק ורול – אבא שלי
איש אהוב על הסובבים אותו
איש עם אחריות ועקרונות
איש חרוץ וישר דרך.

האחריות שלך, אבא שלי, הייתה אחת מתכונותיך העיקריות.
האחריות בעבודה, האחריות כלפי הזולת, האחריות כלפי החברה והקיבוץ, האחריות כלפי המשפחה, הדאגה לאמא.
המילה שלך, היושר והחיבוק העוטף.
כל כך רצית שאנחנו ילדיך נשמח יחד, נבכה יחד ונהיה משפחה מגובשת, מאוחדת.

בשנים האחרונות סבלת ונלחמת במחלת הסרטן. הסתכלת עלינו ילדיך, על השמחות והקשיים בחיינו, הרגשתי שקשה לך להכיל הכל ובכל זאת שמרת על חיוך וניסית תמיד לומר מילה טובה ולעודד, למרות שבעיניים היפות שלך ראיתי כמה קשה לך.

אבא יקר שלי נוח על משכבך בשלום ובשלווה אנו אוהבים אותך ומנסים ככל יכולתינו להמשיך בדרכך הישרה והטובה.

סמדר


ראשית, תודה לכל מי שבא ללוות אותנו.  
אני חושב שלאבא זה היה חשוב מאוד, ההכרה הזאת.

תמונת מצב...
אנחנו יושבים בבית החולים אחרי יום לא קל, אני אומר: "אבא, אל תיקח ללב" ואתה עונה: "אני, אני לא לוקח ללב. הלב שלי הוא בשביל לתת". אוי... כמה שזה נכון. כמה קשרים ולאיזה מגוון של אנשים הצלחת להגיע בדרכך שלך, אבאל'ה.

עץ הרימון שמאחורי הבית הינו כמשל לעשייה שבחייכם. עשייה עיקשת, יסודית, הכל עד הפרט האחרון במו ידיכם. החל בגיזום, השקייה ועטיפת הרימונים, וכלה בקטיף, בדיוק בזמן, בפירוק קפדני עד להכעיס ובתשומת לב לכל גרגיר. דואגים לחלק רימונים וגרגירי רימונים )בנוסף למגוון מטעמים לכל אהוביכם. דאגת לשמור עליהם מראש השנה ועד פסח, כדי שתמיד יהיה...

הסוף היה קשה ונורא, וכמו בכל דבר, ביסודיות למדתי כמה דברים מהעובר עליי. אם כבר – אז שיהיה לקח. וואי – כמה שלמדנו אותו בשבוע האחרון. ראשית על אהבת החיים והמשפחתיות, ועל המלחמה עליהם. נאחזת ונלחמת בכל נים מנימיך, ובשבילי – ניצחת. ושנית – על אהבת אמת. כשהמונח "יגאל מיסוריו" מקבל תוקף רגשי ואתה באמת מוכן להיפרד מהיקר לך.
אבל כמו שלימדת אותי, אבא - נתרכז בעיקר. והעיקר זה החיים, ואיך שחיית אותם...

נולדת בגליפולי שעל הדרדנלים ומאז נשאת אותה איתך, בכל מקום ובכל אירוע שבו היה מועלה השם - העיניים הכחולות שלך נצנצו במלוא חיותן. גדלת באיסטנבול, משם בגיל צעיר החלטת, כפי שעשית לא פעם בהמשך חייך - החלטת ויצאת לפעולה. עלית לארץ, לא היתה פה שאלה ולא דבר שיוכל לעצור בעדך. היית איש ישן וקשה, במובן הטוב של המילה. אמת אחת. יושר אחד, שחור ולבן. זכית להגשים בגיל כל כך צעיר, בזיעת אפיך ובשתי ידיך. הקמת בית לתפארת, ואחריך הגיע כל השבט הקטן שלנו שפורח פה בארץ הלא פשוטה, שלא פעם גרמה לך גם לאכזבות.
כבן למשפחה דתית אני יכול לומר שהאמנת באלוהותו של האדם, נהגת בערכי היהדות ללא סימנים חיצוניים. ערבות, אהבת ישראל והאדם זרמו בוורידיך והניעו רבים ממעשיך. "בשנה הבאה בירושלים הבנויה", אז כנראה שמישהו צריך לבנות, ואתה היית איש של עשייה.

הילדות שלי לצדך היתה ילדות בחיק הטבע ועל כך אודה לך כל חיי. זר לא יבין זאת, אבל מי שגדל בטבע יבין את פשטותם ועיקרם של הדברים. אני לא יכול להגיד שלא לקחתם אותי לכל עיר ומוזיאון ולכל חור נידח, אבל במקום המזוקק של הדברים – נתתם לי, אתה ואמא, להבין שהאושר אינו מטרה אלא דרך. שאין מה לחלום אם לא מנסים להגשים, ושעיקרי החיים נמצאים במובן מאליו, ביום יום, לאהוב את הקיים בכל לב ולהעריכו. גידלתם אותי בתקופה מאוד שונה – קיבוצית. בכל זאת השכלתם לעמוד מול הממסד ולאפשר לי לישון אצלכם או לראות משחקי כדורסל, מה שהיה חריג ביותר.
גדלתי לתוך חום ואהבה מובנים מאליהם וללא תנאי. ומי כמוכם יודע שהייתי ילד לא קל. במשך זמן לא מבוטל, היית מגיע אלינו, בתחבורה ציבורית, אחת לשבוע במסירות ובכל תנאי, דואג לילדים שלנו וממלא את הבית בעשייה. אתה ואמא תמיד הצפתם אותנו במאכלים עליהם עמלתם באהבה אין קץ. הרעפתם עלינו טוב ואהבה. ליוויתים את הזוגיות שלי ושל יעלי באותה הדרך, והילדים שלנו גדלים לאווירה זו.

אבאל'ה יקר שלנו- ליווית אותי בכל שלבי חיי, לעתים בדומיננטיות ולפעמים בצל. אני בטוח שתמשיך ללוות אותנו גם עכשיו. עם כל השוני בינינו אנחנו כל כך דומים. המחלה שתקפה אותך הדגישה את תעצומותיך. את הנחישות וההליכה בדרכך שלך, אך גם שינתה בך דברים. התרככת, התפייסת וזכית להיות אסיר תודה, זכית לקבל מה שלא היה פשוט, זכית לראות את נחשון חוזר לחיק המשפחה, ואולי לדעת שאנחנו זוכים בו מחדש עם הליכתך. אנחנו לא נוותר עליו.

אבאל'ה – לימדת אותי לא להבטיח וכן להשתדל. אז אני אשתדל מאוד לשמור על כולנו ביחד ולשמור על אמא. אני כמעט יכול להבטיח לך לא להפסיק להשתגע, לצחוק ולראות את הטוב שבדברים. זאת דרכך, ואני מתוך בחירה רוצה להמשיכה. נוח בשלום ראש השבט. אנחנו נמשיך מכאן והלאה. תודה לך אבא יקר ואהוב. זכרך לא ימוש ועקבותיך לא יקהו.
אוהב בכל לב.

בועז.



  


         

                                                              


























איציק כתב חוברת זכרונות שניתן להשיג אותה בספרייה ובארכיון: 



דף מתוך חוברת הזכרון שכתבו איציק ויהודית לדורות הבאים: