ברונו לוין
ברונו שלנו נפרד מאיתנו בגיל 95, אחרי שנים של עשייה, של הצלת חיים וחלוציות בכל המובנים. נזכור אותו תמיד באהבה והערכה רבה.
נולד בציריך ב - 7/5/1923 ••• נפטר בלהבות הבשן ב- 9/11/2018
לזכרו:
.jpg)
נולד בציריך ב - 7/5/1923 ••• נפטר בלהבות הבשן ב- 9/11/2018
לזכרו:
קורות חייו של ברונו, שסוכמו על ידי איתמר, בנו:
ברונו שלנו נולד ב 7 למאי 1923 בציריך שבשוויץ, למשפחה גרעינית עשירה, שמנתה את אביו
חיים, אמו לינה ואחותו הגדולה בלה.
הוא היה תלמיד מצטיין במשך כל מסלול לימודיו היסודיים והתיכוניים ובגיל 14 הצטרף
לתנועת השומר הצעיר, שמלאה את חייו בתוכן. ברונו החל מפתח בהדרגה תפיסה אידאולוגית
סוציאליסטית, אותה שימר גם עם עלייתו לארץ.
קוריוז מאותה תקופה (בערך 1938) מספר איך באחד הקונגרסים היהודיים בבאזל, חברי
השומר הצעיר התבקשו להתגייס למטרת סדרנות. ברונו הוצב כאחראי על דלת הכניסה לאולם
הועידה, וקיבל הנחיה להכניס רק אנשים עם תווית שם על דש מקטורנם. הכל התנהל כשורה,
עד שהגיע אלמוני שהתעקש להיכנס ללא תווית שם. ברונו, כמצופה מנע את כניסתו. מהומה
קלה קמה והאחראי על החוק והסדר נזעק לסיוע. במהרה התברר כי שם האלמוני דוד בן-גוריון,
ועל כן הוא משוחרר מעול התווית...
ב 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה.
בשל מיקומה המרכזי של שוויץ באירופה והעובדה שהגרמנים בחרו לא לכבשה היא שימשה
כמקום מפלט ליהודים רבים שהשיגו את הגבול לשוויץ בכל דרך אפשרית. קן השומר הצעיר
בשוויץ בהנהגת הייני בורנשטיין וסגנו - ברונו לוין, ביחד עם חנן פלד, לקחו על עצמם את
ההנהגה המשותפת של כל תנועות הנוער הציוניות והיו פעילים מאוד בניהול זרם הפליטים
היהודים מארצות אירופה הכבושות ובתיווך בינם לבין הרשויות הממשלתיות. במהלך עבודתו
משכה את תשומת ליבו פליטה אחת ושמה נילי, מאוחר יותר, יבחר בה כזוגתו לחיים.
ב 1941 לאחר פרק קצר ןמלא קוריוזים בצבא השוויצרי החל ברונו בהכשרתו האקדמית
בטכניון בציריך במגמת הנדסה אזרחית וניהול מים.
עם סיום מלחמת העולם השנייה מצא את עצמו שוב בתפקיד חיוני. במסגרת אתגרי ההצלה של
שארית הפליטה עלה צורך דחוף באמצעי תשלום שוחד לעובדי מדינה, על מנת שיעבירו "מתחת
לשולחן" פליטים לארצותיהם. הסתבר שמחירי הזהב בשוק השחור בציריך הם הזולים ביותר
באירופה וברונו נקרא לדגל. המנגנון פעל כך שהסוכנות הזרימה כספים לחשבונו של ברונו, הוא
נדרש ליצור קשר עם אנשי השוק השחור ולרכוש מהם זהב, כ-20 קילו לסבב, ולקחת במזוודה
ברכבת את הכסף לברן. מברן, בימים ובזמנים קבועים בשבוע יצאה רכבת לפאריז. בקרון
מסוים באותה הרכבת, בתוך תא שירותים מסומן, נבנה לתוך הדופן תא נסתר בו היה עליו
להטמין את הזהב. אנשי הסוכנות בפאריז היו מעבירים את הזהב לאירגוני ההצלה השונים כדי
לאפשר את ביצוע משימתם. כך סבב אחר סבב. מי שמכר לברונו את הזהב אמר שמעולם לא
פגש ספקולנט כל כך ישר...
ברונו היה פעיל גם במבצעים מרתקים של הברחת הפליטים היהודים הרבים ששהו בשוויץ,
לערי נמל -בעיקר מרסיי - כדי להעלותם על אניות המעפילים ששטו לישראל. חברי להבות, פטר
זלץ ודידי יסל, היו שניים מתוך הפליטים שהוברחו.
ב 1948 עלה ברונו לארץ והגיע ללהבות. אזור הגליל היה ביצתי ברובו, ללא תשתיות של כבישים,
חשמל ותקשורת. הכשרתו האקדמית של ברונו התגלתה במהרה כבעלת ערך רב. בחורף 1949
הוצף מתחם הקיבוץ בכללותו על ידי נחל עורבים הגואה. ברונו תכנן והשתתף בביצוע פרויקט
'קיר המגן' אשר אפשר את התוויית אפיק הנחל למסלולו הנוכחי היום.
ב 1949 הגיעה לקיבוץ נילי עם משה בעלה דאז ובתם הקטנה עידית. מאוחר יותר נפרדו השנים,
ונילי וברונו נישאו. החתונות באותה תקופה היו מתבצעות בחלסה )קריית שמונה(. בשל הריונה
המתקדם של נילי עם איתמר, סידור העבודה שיבץ את חסיה בורנשטיין להחליף את נילי ככלה
בפני הרב.
ברונו בינתיים התמסר לכל הקשור במשימות 'הפרחת הגליל'. הביקוש לכישוריו היה רב. ברונו
תיכנן ופיקח על ביצוע פרויקט 'מפעל הבניאס'. אותו הוא סיים, לדבריו, "בדיוק יומיים לפני
לידת איתמר" (1950.9.11). בהמשך לכך גילתה רשות הניקוז הממשלתית את כישוריו של ברונו.
הוא היה היחידי בגליל עם הכשרה גבוהה בהנדסה אזרחית. ומכיוון שכך - הקיבוץ התבקש
'לשחררו' לטובת עבודה במשרד תכנון בקרית שמונה. עיקר משימות התקופה היו קשורות
ביבוש ביצות החולה, התווית אפיק הירדן וגרורותיו לרשת התעלות הנוכחית של היום, ותכנון
תשתית רשת הכבישים. שנים לאחר מכן, בנסיעות עמו לקרית שמונה, הוא היה מביע את מורת
רוחו מאותו 'סיבוב' בפניית הכביש ליד נאות, ש-'גרם לו צרות צרורות בתכנון', ואמר שעד היום
הוא לא שלם עם התוואי. שמו של ברונו החל מתבסס באזור כאדם יסודי, דייקן, מכור לסדר,
ארגון ושיטה. הוגן וישר יותר משופט-שלום, שידקדק בפעילותו לפי החוק עד חרמה.
ב-3 במאי 1955 ,נולד אוריאל.
בשנת 1960 נקרא ברונו לדגל לפעילות בתנועה ועמד בראש המחלקה לחברה של הקיבוץ הארצי,
בשלוש שנים הבאות ברונו הגיע ללהבות רק לסופי שבוע, והשקיע את עיקר זמנו בסיוע
לקיבוצים שונים ברחבי הארץ. בתום התקופה חזר ללהבות. במספר השנים הבאות מילא
תפקידים שונים בהתנהלות הקיבוץ: רכז בניין, מזכיר, וחבר בועדות שונות.
בתחילת שנות ה-70 מרכז הקיבוץ הארצי פנה שוב ללהבות בבקשה 'לשחרר' את ברונו לתפקיד
במחלקת התכנון של המרכז ]תכנון פרוייקטים בקיבוצי התנועה[. בשנתיים הבאות חזר לנוע על
קו להבות-תל אביב, וסייע בהקמת מפעלים בקיבוצים שונים ברחבי הארץ (לדוגמה: תכנון
בריכות הבורים של קיבוץ דן).
במקביל קיבל ברונו לידיו פיקדון יקר, את אחיניתו נעמי פישבך שהחליטה בתור נערה צעירה
לבנות את עתידה בקיבוץ וראתה בו כעין אב מאמץ.
בסוף שנות ה 70 התבקש שוב' להחליף תפקיד ולשמש כמהנדס המועצה האזורית גליל עליון.
משימתו הראשונה הייתה להסדיר חוק וסדר במחלקה 'מבורדקת מלידה': מכרזים לא נוהלו
כשורה, טובות הנאה ניתנו לקבלנים מועדפים , היה חוסר בתיעוד נאות, וכיו"ב.
פרק זמן קצר לאחר מכן, הג"א פתח במבצע ענק לשיפוץ כל המקלטים בקיבוצי הגליל. משרדו
של ברונו ניהל את המימון (כספי עתק) המכרזים ועוד. אחת לתקופה נהגו הממונים בהג"א
לשלוח פקחי בדיקה כדי לוודא שקיפות, תקינות, וסדירות המבצע. בביקורם הראשון במשרדו,
אתגר אותם ברונו לעבור ולבדוק כל פריט ופיסת נייר במשרדו, והתחייב שלא ימצאו ולו בדל
טעות אחת. הפקחים נותרו פעורי פה כשגילו שהצדק עימו. בביקוריהם הבאים ה'בדיקה'
התבצעה על כוס קפה בקפטריה. "אותך אנחנו לא צריכים לבדוק" - אמרו. "בך אנחנו
בוטחים...אתה היחידי בכל הארץ שלא נבדק!".
ביולי 1980 הלכה נילי לעולמה ממחלת הסרטן. בשנתיים הבאות התמודד ברונו עם אבל כבד...
ב 1984 הכיר ברונו את דליה. חברת קיבוץ שמיר, וב 25 שנים הבאות עלה ברונו מדי יום לשמיר.
באותה תקופה עברו הקשרים המשפחתיים לראש סדר העדיפויות שלו. הוא הידק את קשריו
עם משפחתו, נהג לבקר בקביעות בבתיהם של אוריאל ועידית, והיה סב למופת לילדיהם. אחת
לארבע שנים לערך נהג לנסוע עם אחד מילדיו אוריאל או עידית, לבקר את בנו איתמר שהתמקם
זה מכבר בניו זילנד.
בתחום עבודתו, ברונו ייעד עצמו באותה תקופה לעבודות משרד בהיקף ציבורי מצומצם ביניהן:
רכז שירותים, אחראי על משכורות, אחראי על פיצויים מגרמניה, ופיצויי עוזבים. במקביל –
הקים את ספריית תכניות המשק והשטחים, אלמנט חשוב ביותר בהתנהלות המשקית של
הקיבוץ המתפקד עד היום.
לאורך שנות ה 2000 ברונו החל בהדרגה "להוריד הילוכים". בריאותו הפיזית החלה מתדרדרת
והוא הפסיק להיות נייד כשהייה.
במאי 2012 ,מהלומה נוספת ניחתה על ברונו, עת בתו עידית הלכה לעולמה ממחלת הסרטן. בשל
הקשר הקרוב ביניהם, מותה של עידית הסב לו צער רב. בהמשך לכך בגיל 89 פרש לגמלאות.
עם זקנתו, מצבו הוסיף להחמיר והוא הועבר בהמשך לבית-גלעד . ברונו קיבל טיפול מסור וחם
בבית גלעד, והוסיף להיות אהוב ומוערך מאוד על ידי כולנו.
ברונו הלך לעולמו בגיל 95 וחצי, שבע ימים וחוויות.
ברונו הטביע את חותמו בפינות רבות בגליל. ואם לא פקדו אותו שפע מוקיריו לעת ערוב ימיו זה
מפני שרובם כבר לא בחיים או אינם בכושר לכך, ואם היית שואלם היו משיבים: "אין ספק,
ל'בוקיות השוויצרית' יש יתרונות רבים...גם אם לפעמים היא כוללת מניעה מראש ממשלת
ישראל (לעתיד) מלהיכנס לאולם הקונגרס הציוני".
יהי זכרו של אבא וסבא בובו ברוך
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
פרידה קצרה
שלום אבא, הפעם זה כנראה סופי ומוחלט ואני מניח שאין משם דרך חזרה, רציתי להיפרד
ולהודות לך אבא, על היותך אדם ואב נפלא, חושב ומתלבט אך מאד שלם ומפויס עם עצמו ועם
הסובבים אותו היית צנוע ועניו מאין כמוך ועם זה נדיב ורחב לב כלפינו ולאחרים ואותם אחרים
יעידו. כל חיי הייתם לי אתה ואמא סרגל ומצפן שעזרו לי להתיישר כשהתעקמתי ולמצוא את
דרכי בחיים, הקמתם בית סבלני חם אוהב ומכיל שתמיד תמיד תמך בנו, ילדיך, בכל תנאי ובכל
מצב גם כשבחרנו לעיתים דרכים שונות ממה שהיית מצפה. תמיד אנצור בליבי ואזכר בגעגוע
בהרבה רגעים משותפים לנו ביחד כמו למשל בביקורינו המשותפים הרבים אצל משפחתנו בבית
הוריך בציריך, עת היינו חורשים כל פינה בעיר ברגל ואתה נזכר ומספר לי על ילדותך, ונעוריך
וחולק איתי את ניסיונך העשיר. אני מבטיח גם לזכור את הרגעים הפחות נעימים, בהם גם
כשהתדרדרה בריאותך ונזקקת לעזרה ובהמשך הגעת גם לבית גלעד, תמיד הכרת תודה לכל מי
שטיפל ועזר ותמיד שמרת על נעימות הליכותיך.
יהיה זכרך ברוך, נוח על משכבך בשלום אבא
אוריאל
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
בובו סבא יקר שלי,
נולדתי למציאות בה היו לי הרבה סבים, לפחות לזמן מה. ניריתל קראת לי. כבר אז אני זוכרת
שהיית הסבא הספורטיבי והפעיל מביניהם. זה שעושה איתי ועם רם בהמשך תרגילים על
הדשא, זה ששואל מה אנחנו רוצים למתנה כי נסעת לשוויץ... היית חלק מהתורנות של שינה
לידי בפעוטון כי פחדתי בלילה, ולמרות שהיינו נכדיך החורגים, שמחנו בך מאוד ונראה שאתה
שמחת בנו.
כל שבת אחר הצהרים, הייתה מתקיימת בבית שלך ושל סבתא נילי ארוחת ארבע ממלכתית
שכללה מוצרים אקזוטיים שהבאת מנסיעותיך לשוויץ כמו ארומאט – מין אבקת מרק
שהשוויצרים נהגו לשים על הטוסט, מה שהיום יכול לעורר חלחלה בקרב מי ששומר על
בריאותו ונקניק שמן וטעים שהיה כמובן לא כשר בשום צורה.
אחת מיצירות המופת שלך, תחביב נהדר היו האלבומים. עוד הרבה לפני לופה עיצבת וסגננת את
האלבומים המשפחתיים בכתב ידך המדויק והיפה, עם ציורים שהוספת בכישרון, והיה ניכר
כמה אתה אוהב את המשפחה שלך.
תמיד התעניינת בכל מעשינו והיית גאה בכל דבר. אני זוכרת כמה קשה היה כשסבתא נילי
חלתה וכמה כואב היה לך לאבד אותה. בשנים ההם התמקמת יותר עמוק בתוך המשפחה עם
תפקיד משמעותי של ביקורים סדירים וקבועים בהם אתה מביא לנו תמיד הפתעות.
אף פעם לא דרשת/ביקשת שיבואו אליך. תמיד באת אתה, צנוע, מעניק, מלא חום. לא רצית
להטריח אף אחד, הכנת לעצמך ארוחות צנועות מאוד לאחר שכבר לא היה חדר אוכל, ובכלל
בכל מה שקשור אליך, הצטמצמת. לגבינו נכדיך זה היה סיפור אחר לגמרי. כל יומולדת,
ובהמשך חתונה, מעבר דירה, לידת הנינים שלך, שם היית נדיב מאוד ועזרת לכולנו תמיד.
אחרי מותה של אמא, התחלנו לשמוע את סיפור חייך המופלא ולמדנו להכירך באופנים שלא
ידענו קודם. בשנים האחרונות, דאגת להכיר לנו את כל מה שהיית מעורב בבנייתו, ובעיקר
וודאת שכל עניינך הכספיים מאורגנים ומסודרים. דיברנו באופן חופשי על המוות, והיית
מתבדח איתי שאולי הפגישה הבאה שלנו תהיה בבית הקברות, ולאחרונה נקטת בצעדים
מעשיים על מנת להגיע לכאן.
היית עוגן בחיים שלנו, עוגן של אהבה דאגה, של יושר ודיוק.
נזכור אותך תמיד
נירית
-----------------------------------------------------------------------------------------------------
ברונו היקר,
יש דבר מיוחד בלהכיר בן אדם מגיל 90 ,וככה היכרנו אני ואתה בבית גיל-עד, היום בשבילנו.
ההיכרות התחילה בשיח הקבוצתי על פרשת השבוע במהלך קבלות השבת, עם אמירתך,
הכועסת, בהתחלה: אבל אין אלוהים. זה לקח לי כמה שבועות להסביר שתפיסתי לא כל כך
רחוקה מתפיסתך, ובעיקר, השיח על פרשת השבוע נועד להשתמש כמנוף לדבר על יחסים בין
אדם לחברו וחברתה ונושאים קהילתיים. נבנה האימון בינינו ויום אחד שאלת: אז מה מבדיל
ביני לבינך? וענית בעצמך: התנועה. את לא חברה בתנועה. עם הזמן למדתי כמה חשובה התנועה
הייתה לך, וכמה חשוב אתה היית לתנועה – בפועלך ובנאמנותך לערכים של שוויון וצדק.
יש לא מעט תמונות שעולות בפניי:
היה את היום שדיברנו על פרשת "ויצא" וחתונתם של יעקב ולאה ומרמתו של לבן. אתה סיפרת
על איך חסיה החליפה את נילי בחתונתכם בגלל שנילי הייתה בהריון, וצחקנו כולנו והתחלנו
סבב של סיפורי רמאות מסביב שולחן החברים בבית גיל-עד.
היה את היום שדיברנו על יחסי הורים וילדים וסיפרת על חבר ילדות שליות לביתו יום אחד
אחרי בית הספר וראית את אביו מכה אותו, ואמרת עם דמעות בעיניך שזאת התנהגות פסולה
וכמה מסכן היה חברך.
היה את היום שסיפרת איך עמדת בפני אביך ואמרת לו שהוא מפר את זכויותיו של עובדיו
ושאתה לא מוכן להיות שותף לעסק המשפחתי.
היה את היום שגילית לי שמזמור ק"נ, "הללויה בצלצלי שמע" היה "שיר של התנועה" ומעז אנו
חותמים כל קבלת שבת עם שיר זה.
בעיקר אני זוכרת איך כל יום אתה שמת לב לכאב של הזולת – ראית כאשר משהו ביקש מים,
ישב לא נוח בכיסא, או היה חולה. ביקשת שנעזור, היה לך קשה לראות משהיא סובלת. אבל
אתה אף פעם לא התלוננת.
חמלתך נגעה בי, ברונו, ותהיה חסר. תנוח בשלום.
איימי קליין
- התחבר בכדי להגיב