גרעין החוצבים

כפי שסופר על ידי רותי בטר בטקס חג הקיבוץ
מי אנחנו ?
ערב זה מוקדש לנו, אז כדאי שתכירו אותנו, על כך אספר במילים ספורות:
חברי הגרעין החיים כיום בלהבות: לנה וישראל רוזניס, פטו  וישראלה אשכנזי, עובדיה עקרבי, רותי ויוסי בטר, איציק ואווה גבאי, ניסים וחני אלחלל, שייקה בוניבאי, יהודית ויצחק ורול.
ראשיתו של הגרעין שלנו, בחברת הנוער הראשונה שהתחנכה בקיבוץ להבות הבשן.
ראשוני  חברת הנוער, היו עולים מבולגריה, שהגיעו ארצה עם תום מלחמת השחרור, בגלי העלייה הגדולים של הקמת מדינת ישראל. לקיבוץ הגיעו ה"בולגרים" במרץ 1949 , במסגרת עליית הנוער,
למדו עברית ולימודים כלליים 4 שעות ביום, ו-4 שעות נוספות השתלבו בענפי הקיבוץ השונים.
בשנה הראשונה שלהם, הצטרפו אליהם  נערים נוספים (כן, רק בנים), עולים מטורקיה וצרפת.
באוגוסט 1950 הצטרפו לגרעין הראשון, חבורה של חברי תנועה מכפר הנוער בן-שמן. זו הייתה חבורה מעורבת, עולים חדשים וותיקים, ילידי הארץ, כולם בוגרי בית הספר החקלאי בן-שמן. הסיבה לבואם דווקא ללהבות הייתה, המדריך הנערץ שלהם, שהיה חבר קיבוץ להבות, ובגללו או בזכותו, הגרעין גדל וצמח. יחד למדנו ועבדנו, והשתלבנו בקיבוץ הצעיר. – אם כי (בסוגריים כמובן)  נראו לנו הוותיקים כזקנים ממש, רובם ככולם מתחת לגיל 30, כך שהכל יחסי, מדריכינו היו דוד זית ויוסף רב והמטפלת הייתה דבורה שחם, זכרם לברכה.
חודשיים לפני הגיוס לצה"ל, החליטה התנועה – השומר הצעיר – שאנו גרעין קטן מדי, כדי למלא מכסה של מחלקת נח"ל, וחברנו לחברת נוער נוספת שבאה אלינו מקיבוץ אילון. גם הם היו "תרכובת" בינלאומית – טורקיה, יגוסלביה, הודו – אז גם הוחלט ברוב קולות, לקרוא לגרעין "החוצבים" , הייתה גם הצעה לכנות אותנו "חורנים", במזל, כמה מילידי הארץ ידעו, פחות או יותר מה זה, ומנעו את הבושה.
לצבא התגייסנו בנובמבר 1951 , אחרי 3 חודשי טירונות – משותפת לבנים ובנות – שירתנו כמחלקת משק 9 חודשים בקיבוץ יד-מרדכי, תוך כדי עבודה ושמירות, קיימנו חיי גרעין תרבותיים וחברתיים.
בשנה השנייה של הצבא, חזרנו ללהבות לשנת של"ת, שירות ללא תשלום, אז כבר היינו כמעט אזרחים, והתקבלנו כחברי קיבוץ לכל דבר.
ומאז אנחנו כאן – הקמנו משפחות, יש לנו בנים ובנות, נכדים ונכדות ואפילו כמה נינים.

זה המקום להזכיר את אלה שכבר לא איתנו-
אברהם (צ'ודו) משה – תמיר, שושנה מזרחי – בוניבאי, מרדכי ברוך,
דינה עקרבי, אברהם צרפתי – צדיק, חיים גבאי.
יהי זכרם ברוך.


רבים עזבו אותנו במהלך הדרך, אך יש גם כאלו שהצטרפו. בשנה הקרובה ימלאו לכולנו 80 שנה, ואנחנו פה, מעורים ושתולים בקיבוץ להבות הבשן. מזל טוב לכולנו!!!