בית הבוץ

ראיון עם ליאת בן אדיבה

נולדתי בקרית שמונה, בבית יולדות שהיה בה. גדלתי בקרית שמונה ועשיתי שנת שירות בקרית שמונה, מתוך רצון לשנות דווקא דברים שראינו מקרוב. בחינת "דאג לעניי עירך קודם".

בצבא הייתי קצינה במסלול של קיבוץ עירוני בירושלים- קיבוץ ראשית.

אח"כ למדתי, הפסקתי, נסעתי...
עבדתי בעין כמונים כמה שנים ושם קיבלתי את הלידה הראשונה שלי- של גדי. הכנתי 1000 ליטר חלב לגבינות 3 פעמים בשבוע.

 

בעקבות טיול ליפן נחשפתי לקדרות וכשחזרתי לארץ התחלתי ללמוד בתל -חי

בסוף הלימודים הפכתי לשוליה של סידני, המורה שלי, באחוזת דוברובין. בעצם מאז אני שם, גם מייצרת כלים שימושיים וגם מלמדת תלמידים.

 

בעקבות הלידה של בני יותם הפכתי לדולה ומדריכת הנקה. מאז, כבר כמעט 14 שנים אני מלווה לידות, עושה הכנה ללידה ופוגשת הורים בתחילת הדרך וההנקה.

מבחינתי הנקה, קדרות ולידה הם אותו דבר, עוזרים לשחרור, להרפיה, לחיבור פנימי ולהתפתחות.




כמה מקורות לבניית בית הבוץ:           
מאז שהייתי קטנה, אהבתי לצייר בתים וחשבתי שכשאגדל אהיה אדריכלית. הרבה מהבתים שציירתי היו במדבר, בנויים מאדמה וחומרים מהטבע.
יש לי הרגשה שזו ירושה תת הכרתית מסבתא שלי שהייתה מיילדת בהרי האטלס במרוקו וחיה בבית מבוץ (נודע לי רק עם סיום הבית).
בסופו של דבר הפכתי לאדריכלית של חללים קטנים יותר- כלי חרס: אני קדרית, ותומכת לידה.
הסבתא הזו נפטרה כשהייתי בת 3 חודשים ויש לי איתה תמונה אחת בלבד, אבל תמיד אהבתי לשמוע סיפורים עליה, אני חושבת שהיא הייתה אישה מדהימה ומאד חזקה. אליה אני פונה בתפילותיי.

סיבה שניה- כלכלית: לאימא רווקה שמתאמצת מאד לפרנס, לא פשוט להשיג תקציבי ענק לבניית בית. הבוץ מאד מקל על העניין ומוזיל עלויות.

סיבה שלישית: האמונה הגדולה שלי בחומר- האדמה. חומר זמין, ראשוני, פשוט. כקדרית אני מכירה אותו לעומק ונמצאת אתו בדיאלוג מתמיד. החומר הזה לימד אותי פשטות, צניעות, עמידות , עדינות, רוך, אהבה...אז לבנות ממנו בית היה לי מאד טבעי.

האם ראית בתים כאלו בעבר?
ראיתי בעבר בית בוץ לפני שנים בשדה בוקר, רק מבחוץ, כמו שעכשיו אנשים מסתכלים על הבית שלי...

כיצד הצגת את הנושא בפני הקיבוץ והיזם של השכונה?  איזו מעורבות גילו בפרויקט?

קיבלתי המון תמיכה ועזרה מהיזם ומאילנה על הקמת בית הבוץ- שניהם לא נבהלו מזה ונרתמו לעזור. אני לא בטוחה שבמקום אחר זה היה מצליח. אלון אפילו נסע ללמוד לבנות בתי בוץ בלוטן, בערבה, כדי לבדוק לעומק את הנושא. יש לי איזו תחושה שבגליל כולו מדברים על הבית וגאים שיש לנו גם כזה. זה מראה הרבה על הפתיחות במועצה אזורית גליל עליון.

במהלך הבניה הגיעו אנשים מהקיבוץ כל הזמן לראות ולעזור- בבניה, בהכנת הלבנים.  

 מי תכנן ומי ניהל את הבנייה?  כיצד התנהלה בנית הבית?
אני תכננתי את הבית וניהלתי את הבניה, כמובן שאדריכלית של דוראל עשתה את התוכניות של הבטון לפי הנדרש...

התחלתי לבד, חשבתי שזה ייקח חודש גג, ואז הבנתי שאני צריכה עזרה והזמנתי חברים. הגיעו עשרות אנשים לעזור, כל אחד לפי יכולתו- לכמה שעות, ימים או אפילו שבועות,
ריקי קרן צבי, פסלת ובנאית בוץ מקצועית, למזלי הפכה לחברה ועבדה איתי כמעט יום יום. כמו כן בנאית נוספת ממתת- דינה .סה"כ עזרו בבניית הבית כ 250 נשים, גברים וטף.

התנאים לבנייה היו שתהיה תקרת בטון וממד- תנאים של הג"א, ובהם עמדתי. כמו כן היה תקן אש שבו אנחנו עומדים נפלא.

למדתי המון במהלך הבניה-
קודם כל שצריך להיות שמח, ערני ופתוח לשינויים. המון אנשים הגיעו והביאו איתם את שלהם- אני שחררתי וקיבלתי מה שנתנו לי בשמחה.
הייתה הרגשה של התעלות גדולה ורוחנית בשותפות הזו שאנשים הביעו בפניי. הבוץ הוא חומר תרפויטי ומאפשר רכות ומאד עזר לתחושת יחד החזקה והקבלה.

עוד למדתי שהחיים הכינו אותי לפרויקט הזה- כל הילדות עזרתי לאבא שלי בעבודות בניה שונות ולמדתי ממנו שימוש בכלים, חוקים נכונים...זה לא היה לי זר. אני לא מסוג הנשים שלא נוגעות במקדחה. תמיד קדחתי לבד, תיקנתי חשמל וכאלה. גם את החלונות של הבית שיפצתי עם אבא שלי, יחד אתו בניתי משקופים ודלתות...אני חייבת לאבא שלי הרבה תודה.

למדתי כמה עוצמה יש בי, למדתי על היכולת של ליצור יש מאין.

למדתי על האהבה של הסביבה והרצון של כולם לתת לי ולעזור באהבה.

זו הייתה אחת החוויות הגדולות ביותר בחיי. עומדת בשורה אחת עם לידתו של יותם, בני, ומציאת בן הזוג שלי, קובי. חוויה מכוננת ומשנת חיים.


 מה היתרונות של הבניה מבוץ?

היתרונות של הבניה בבוץ : 
בניה אקולוגית: לא צריך לשנע, חומרים לא מעובדים, נקיים מחומרי לוואי, מקומיים,
אסתטיקה מאד גבוהה בעיני, רכות, חום, חושניות, ולא ניכור מודרני.

עוד יתרון הוא כמובן- כלכלי.

ונוסף- היכולת לתקן ולעשות לבד, ולא להיות תלוי בקבלן חיצוני .

יתרון גדול הוא שנשים יכולות לבנות במו ידיהן, כמו סנונית שבונה את הקן שלה מבוץ, לאט לאט, עוד ועוד...

מה החוויה האישית שלך מהמגורים בבית כזה?

החוויה שלי ממגורים בבית בוץ- נפלאה. הבית תפור עלי, בדיוק למידותי ולצרכים שלי, אני אוהבת את החמימות שהוא משדר, את הרכות שלו, ואת הפשטות. הייתי שמחה לוותר על גג הבטון כמובן, ועדיין יש לי חלום שהולך ומתקרב- לעשות גג מקש, בסגנון הבתים העתיקים באירופה-  thatched roofs
אני אוהבת את הבית מאד.

99.9% מהאנשים שהיו בבית אמרו מרצונם, ולא "תחת עינויים" שזהו הבית הכי יפה שראו אי פעם...מאד מתעניינים בסיפור של יצירתו, זוגות צעירים שאני מדריכה בבית להנקה וללידה קיבלו השראה מהסיפור ואני מרגישה שיש לבית תפקיד חשוב בגליל שלנו.


ניסים אלחלל מספר על המסע לאגם החולה לפני הייבוש ב- 1955: 
אגם החולה
ביצת החולה
ייבוש החולה

תודה לניסים אלחלל שפרסם את הכתבה!

ניסיונות התיישבות בחיאם אל וואליד
ניסיונות התיישבות בחיאם אל וואליד
ניסיונות התיישבות בחיאם אל וואליד





לכניסה לגלריה לחצו על הקישור הזה



אם מילים כמו "שלי", "ברגש" "הנחתה" ו"חילוף" מעלות חיוך על פניכם, אז סימן שפגשתם אותן – את נשות הכדורשת של להבות הבשן.
ואם לא, אז נעים להכיר - "לבבות הבשן" היא נבחרת של 20 אמהות בטווח גילאים נרחב אשר פעמיים בשבוע שמות בצד את כל המטלות, ההתרוצצויות והעייפות ונפגשות כדי לשחק את המשחק המדבק והמלהיב הזה שנקרא כדורשת, בניצוחו של המאמן יואב קרילקאר.
ברונו לוין מספר על מעיינות הקיבוץ:
עין דיבא, עין רוסף, הצבישן, עין ערבה, עין שלמה ועין טחונה