תולדות הקיבוץ
תולדות הקיבוץ
הקיבוץ נוסד בכרכור (מושבה ליד חדרה) בשנת 1940, והיו בו אז 38 חברים..jpg)
המייסדים היו קבוצת "עולים", עולים צעירים מאירופה, שהובאו לארץ ע"י "עליית הנוער", ולמדו בקיבוץ משמר העמק, ויוצאי חברת נוער מאפיקים, חברי "השומר הצעיר", רובם ככולם הגיעו מגרמניה ערב מלחמת העולם השנייה. בכרכור המתינו חברי הקיבוץ עד שיאותר מקום מתאים להתיישבות.
כעבור חמש שנים, קיבל הקיבוץ אדמה להתיישבות וב-2.11.1945 (יום השנה להצהרת בלפור) עלה על הקרקע ב"גבעת להבות".
שם הקיבוץ בהתחלה היה "להבות", זמן מה אחר-כך התווסף לשם "להבות" גם הבשן"."להבות" על שם ספר פולנישתורגם לעברית, וגרם באותה עת להתרגשות אצל כל קוראיו. לרמה שמעל הקיבוץ קראו אז "הרי הבשן" (היום רמת הגולן) – ומכאן השם.
הכפר הערבי הסמוך נקרא "חיאם אל-ואליד", ותושביו קיבלו את חברי הקיבוץ בסבר פנים יפות. נכבדי הכפר אף השתתפו בטקס העלייה על הקרקע, והביאו אוכל וכיבוד.
לקראת העלייה על הקרקענרכשה "שוורצלוזה" - מכונת ירייה אוסטרית, לשמירה על הקיבוץ.
אחרי שנתיים על הגבעה, הוחלט להזיז את מקום הקיבוץ אל מרגלות הגבעה, וזהו מקום הקיבוץ מאז (1947) ועד היום. הזזת מקום ההתיישבות הייתה מסיבה ביטחונית – גבעת להבות הייתה חשופה מאוד לשטח שמעבר לקו הגבול עם סוריה – בסה"כ כמה מאות מטרים מזרחה.
על הגבעה נמצא עד היום הבנייןהיחיד של הקיבוץ דאז (החברים גרו באוהלים ובצריפים) שנבנה כמחסן נשק ומגדל שמירה. הוא קרוי בסלנג המקומי "בית המכשפה", ושימש נושא טוב לסיפורים מרתקים שנהגו לספר המורות והגננות שהיו הולכות עם הילדים לטיול לגבעה.
הקשיים היו רבים: קירבה לגבול הסורי, מחסור במים ובקרקע, קדחת, ביצה טובענית שגרמה לקשיי עבירות וניתוק, ושטח בזלתי טרשי קשה במיוחד. בשנים הראשונות הושקעו 12,000 ימי עבודה בהכשרת הקרקע, ניקוז וייעור. מבני קבע ראשונים למגורים נבנו רק ב- 1950.
במלחמת העצמאות הותקף הקיבוץ על ידי כוחות סוריים. "ההתקפה הגדולה על הקיבוץ נמשכה כארבע יממות. ביום ההתקפה השני נהרג חבר הקיבוץ יעקב כהנא, ובגלל שבית הקברות של הקיבוץ היה אז בשטח הכוחות הסוריים, נקבר יעקב ז"ל כעשרה מטרים ליד מגדל השמירה הצפוני של הקיבוץ (מגדל צפון). ביום הרביעי של ההתקפה, כאשר מלאי התחמושת אזל, שלח הפלמ"ח מחלקה של לוחמים מכפר גלעדי, אשר תקפה את הכוחות הסוריים, אשר התבססו על גבעת להבות. חברי הקיבוץ, בסיוע אנשי הפלמ"ח, הצליחו להדוף את ההתקפות הסוריות.
בהתקפה של הפלמ"ח על הסורים שבגבעת להבות, נהרגו שני פלמ"חניקים, ואחד מהם, דב שייטוביץ ז"ל, נקבר סמוך לקברו של חברנו יעקב כהנא ז"ל . מגדל צפון משמש היום כאתר הזיכרון של הקיבוץ.
במהלך המלחמה עזבו ערביי הכפרים את בתיהם, רובם מזרחה לעבר רמת הגולן.
החל משנות ה-50 הראשונות נקלטו בקיבוץ חברות נוער, גרעיני השלמה ועוליםמכ-30 ארצות שונות.
בשנים שלאחר מלחמת העצמאות החלו החברים בעיבוד השטחים הסמוכים לקיבוץ, ולאחר ייבוש החולה (1958) נעשתה הקצאת קרקעות רשמית לכל היישובים באזור.
בסוף 1958 הופגז הקיבוץ ע"י הסורים, וחדר האוכל ששכן אז בצריף עץ – נהרס. כמו כן נהרסו צריפים ובתים רבים ניזוקו. בעקבות כך נבנה חדר אוכל חדש, שנחשב אז פאר היצירה של מבני הציבור בקיבוצים.
בשנים שלפני מלחמת ששת הימים, נחפרו בקיבוץ תעלות קשר ומסתור לאורכו ולרוחבו. בעקבות המלחמה הוסר האיום שרבץ מעל הקיבוץ משך 19 שנה, והגבול נדד מזרחה אל אזור קוניטרה.
בשנות ה-80 נקלע הקיבוץ, כמו עשרות קיבוצים נוספים, למשבר כלכלי קשה, ובעקבותיו גם עזיבות רבות של חברים.
עם השלמת הסדר החובות, נחלץ הקיבוץ בשנים האחרונות מהתקופה הקשה.
בשנת 2005 החלה בניית ההרחבה הקהילתית, שבאה לענות על הקיטון באוכלוסיית הקיבוץ והזדקנותו. ההרחבה כוללת 111 יחידות, רובן ככולן כבר מאוכלסות בחבורה גדולה ואיכותית, שתורמת לחידוש ולריענון פני הקיבוץ.
אנו עומדים היום לקראת קליטה מבורכת של בנים חוזרים לקיבוץ, במעמד "חבר חדש". בנים אלה יהוו חלק מרכזי וחשוב בשדרת החיים של הקיבוץ מעתה והלאה.
הקיבוץ נוסד בכרכור (מושבה ליד חדרה) בשנת 1940, והיו בו אז 38 חברים.
המייסדים היו קבוצת "עולים", עולים צעירים מאירופה, שהובאו לארץ ע"י "עליית הנוער", ולמדו בקיבוץ משמר העמק, ויוצאי חברת נוער מאפיקים, חברי "השומר הצעיר", רובם ככולם הגיעו מגרמניה ערב מלחמת העולם השנייה. בכרכור המתינו חברי הקיבוץ עד שיאותר מקום מתאים להתיישבות.
כעבור חמש שנים, קיבל הקיבוץ אדמה להתיישבות וב-2.11.1945 (יום השנה להצהרת בלפור) עלה על הקרקע ב"גבעת להבות".
שם הקיבוץ בהתחלה היה "להבות", זמן מה אחר-כך התווסף לשם "להבות" גם הבשן"."להבות" על שם ספר פולנישתורגם לעברית, וגרם באותה עת להתרגשות אצל כל קוראיו. לרמה שמעל הקיבוץ קראו אז "הרי הבשן" (היום רמת הגולן) – ומכאן השם.
הכפר הערבי הסמוך נקרא "חיאם אל-ואליד", ותושביו קיבלו את חברי הקיבוץ בסבר פנים יפות. נכבדי הכפר אף השתתפו בטקס העלייה על הקרקע, והביאו אוכל וכיבוד.
לקראת העלייה על הקרקענרכשה "שוורצלוזה" - מכונת ירייה אוסטרית, לשמירה על הקיבוץ.
אחרי שנתיים על הגבעה, הוחלט להזיז את מקום הקיבוץ אל מרגלות הגבעה, וזהו מקום הקיבוץ מאז (1947) ועד היום. הזזת מקום ההתיישבות הייתה מסיבה ביטחונית – גבעת להבות הייתה חשופה מאוד לשטח שמעבר לקו הגבול עם סוריה – בסה"כ כמה מאות מטרים מזרחה.
על הגבעה נמצא עד היום הבנייןהיחיד של הקיבוץ דאז (החברים גרו באוהלים ובצריפים) שנבנה כמחסן נשק ומגדל שמירה. הוא קרוי בסלנג המקומי "בית המכשפה", ושימש נושא טוב לסיפורים מרתקים שנהגו לספר המורות והגננות שהיו הולכות עם הילדים לטיול לגבעה.
הקשיים היו רבים: קירבה לגבול הסורי, מחסור במים ובקרקע, קדחת, ביצה טובענית שגרמה לקשיי עבירות וניתוק, ושטח בזלתי טרשי קשה במיוחד. בשנים הראשונות הושקעו 12,000 ימי עבודה בהכשרת הקרקע, ניקוז וייעור. מבני קבע ראשונים למגורים נבנו רק ב- 1950.
במלחמת העצמאות הותקף הקיבוץ על ידי כוחות סוריים. "ההתקפה הגדולה על הקיבוץ נמשכה כארבע יממות. ביום ההתקפה השני נהרג חבר הקיבוץ יעקב כהנא, ובגלל שבית הקברות של הקיבוץ היה אז בשטח הכוחות הסוריים, נקבר יעקב ז"ל כעשרה מטרים ליד מגדל השמירה הצפוני של הקיבוץ (מגדל צפון). ביום הרביעי של ההתקפה, כאשר מלאי התחמושת אזל, שלח הפלמ"ח מחלקה של לוחמים מכפר גלעדי, אשר תקפה את הכוחות הסוריים, אשר התבססו על גבעת להבות. חברי הקיבוץ, בסיוע אנשי הפלמ"ח, הצליחו להדוף את ההתקפות הסוריות.
בהתקפה של הפלמ"ח על הסורים שבגבעת להבות, נהרגו שני פלמ"חניקים, ואחד מהם, דב שייטוביץ ז"ל, נקבר סמוך לקברו של חברנו יעקב כהנא ז"ל . מגדל צפון משמש היום כאתר הזיכרון של הקיבוץ.
במהלך המלחמה עזבו ערביי הכפרים את בתיהם, רובם מזרחה לעבר רמת הגולן.
החל משנות ה-50 הראשונות נקלטו בקיבוץ חברות נוער, גרעיני השלמה ועוליםמכ-30 ארצות שונות.
בשנים שלאחר מלחמת העצמאות החלו החברים בעיבוד השטחים הסמוכים לקיבוץ, ולאחר ייבוש החולה (1958) נעשתה הקצאת קרקעות רשמית לכל היישובים באזור.
בסוף 1958 הופגז הקיבוץ ע"י הסורים, וחדר האוכל ששכן אז בצריף עץ – נהרס. כמו כן נהרסו צריפים ובתים רבים ניזוקו. בעקבות כך נבנה חדר אוכל חדש, שנחשב אז פאר היצירה של מבני הציבור בקיבוצים.
בשנים שלפני מלחמת ששת הימים, נחפרו בקיבוץ תעלות קשר ומסתור לאורכו ולרוחבו. בעקבות המלחמה הוסר האיום שרבץ מעל הקיבוץ משך 19 שנה, והגבול נדד מזרחה אל אזור קוניטרה.
בשנות ה-80 נקלע הקיבוץ, כמו עשרות קיבוצים נוספים, למשבר כלכלי קשה, ובעקבותיו גם עזיבות רבות של חברים.
עם השלמת הסדר החובות, נחלץ הקיבוץ בשנים האחרונות מהתקופה הקשה.
בשנת 2005 החלה בניית ההרחבה הקהילתית, שבאה לענות על הקיטון באוכלוסיית הקיבוץ והזדקנותו. ההרחבה כוללת 111 יחידות, רובן ככולן כבר מאוכלסות בחבורה גדולה ואיכותית, שתורמת לחידוש ולריענון פני הקיבוץ.
אנו עומדים היום לקראת קליטה מבורכת של בנים חוזרים לקיבוץ, במעמד "חבר חדש". בנים אלה יהוו חלק מרכזי וחשוב בשדרת החיים של הקיבוץ מעתה והלאה.