מאמאנט – ליגת האמהות בכדורשת כאן בלהבות

אם מילים כמו "שלי", "ברגש" "הנחתה" ו"חילוף" מעלות חיוך על פניכם, אז סימן שפגשתם אותן – את נשות הכדורשת של להבות הבשן.

ואם לא, אז נעים להכיר - "לבבות הבשן" היא נבחרת של 20 אמהות בטווח גילאים נרחב אשר פעמיים בשבוע שמות בצד את כל המטלות, ההתרוצצויות והעייפות ונפגשות כדי לשחק את המשחק המדבק והמלהיב הזה שנקרא כדורשת, בניצוחו של המאמן יואב קרילקאר.
מה זה כדורשת?
זהו משחק קבוצתי סוחף המשלב כושר גופני, עבודת צוות ותפיסה מרחבית טובה.
חוקי המשחק דומים לאלו של כדורעף, רק שכאן מותר לתפוס את הכדור ויש למסור אותו מעל הרשת, כמובן במטרה שהכדור יפגע ברצפת הקבוצה היריבה.
אצלנו בלהבות, מלבד ההנאה שבמשחק והאתגר שבתחרויות, אנחנו נהנות ממפגש חברתי, גיבוש, הכרות משמעותית יותר עם נשים מהקהילה שלנו ופרגון עצום שכל אחת מקבלת עם עלייתה למגרש. בדצמבר אנו יוצאות למחנה אימונים של סוף שבוע שיתקיים בשדות ים.
כדורשת הוא אמנם משחק ספורטיבי, אך יש לו גם היבט קהילתי חינוכי. פעמים רבות מגיעים הילדים למשחקים כדי לעודד וכך הם פוגשים ערכים של הגינות, התמדה והתנהגות ספורטיבית. ביום הילד אף שחקנו משחק נגד האבות (שאמנם נצחו...) אך פגשו קבוצת נשים נחושה ומגובשת. בהמשך אנו רוצות להרחיב את הפעילות שלנו ולעסוק בפרויקטים שיש בהם תרומה לקהילה שבה אנו חיות.
ולא רק בלהבות, בגליל העליון כולו יש תנופה עצומה וקבוצות נוספות נפתחות בישובים רבים. נבחרת "לבבות הבשן" משחקת באופן קבוע משחקי ידידות מול קבוצות אחרות וכך מתחברות להן קהילות מקיבוצים שונים לקהילה אחת רחבה ופעילה של הגליל העליון.
כאשר יתחילו משחקי הליגה נפרסם את התאריכים ואתם מוזמנים להגיע ולעודד...
בהזדמנות זו קבוצת "לבבות הבשן" רוצה להודות ל"נופי הבשן" שהסכימו להיות הספונסרים
שלנו ובזכותם רכשנו חולצות לקבוצה. אז שוב תודה ענקית....

וכמו שמישהו כבר אמר, תמיד לצעוד קדימה!

קול ששון וקול שמחה - יורי קנדל

קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה

בקיבוץ של פעם התגייסו רבים לקיום מצוות לשמח חתן וכלה בחופתם: הופעות ילדי חברת הילדים, ריקוד השרל'ה, בישול והגשת האוכל, עוגות מעשה בית, הכנת האולם והדשא הגדול, תורני הגשה וחיסול ועוד. ויש להבין שהמיוחד בשמחה זאת שהיא מצוה כללית. אין זו רק שמחה של החתן והכלה אלא כל עם ישראל שמחים בבית החדש, בהתרחבות העם. חתונה להבות הבשן

כך היינו - יורי קנדל

כשהיינו ילדים, בחורף, ניתן היה להלך בין השלוליות רק במגפיים, ובכניסה לבית הילדים, לחדר אוכל ולחדרי ההורים היה צריך להשתמש ב"מחלץ" המגפיים ולנעול נעלי בית (של "המגפר").

הוואדי עלה על גדותיו והמעיינות גלשו והציפו, מ"בריכת הנוי" שהייתה בין המזכירות למרכולית של היום, ה"צביש'ן", וכל אזור מחנה הנח"ל בדרך לבריכה. חג הביכורים - להבות הבשן