מעיינות בלהבות הבשן

ראיון עם ברונו לוין, 2012
מהנדס אזרחי, עסק משנת 1948,כאשר עלה ארצה, ועד לנובמבר 2012 בתחומי הבניין בקיבוץ.

"עין להבות"("עין דיבה"):
המעיין נובע בקצה העליון של שטח ההרחבה.
המעיין הוזרם לצנרת מי-השתייה בקיבוץ עד לפני מספר שנים.
 המעין נחפר בעבודות דחק בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, על-ידי עולים חדשים שהגיעו לאזור והועסקו על-ידי המדינה. העבודות כללו חפירה לעומק של כ-5 מטרים למציאת השכבה המובילה של המעין, וחפירת תעלות להכנסת צינורות.
בעת ביצוע החפירה התגלו אלפי חרסים בני אלפי שנים.
כיום מי-השתייה ומי ברכת-השחייה מגיעים אלינו ממפעל הדן. המים מגיעים משאיבה מנחל הדן למאגר בנוי בטון ליד כפר סאלד, ומשם מוזרמים בצינורות ללהבות הבשן.
מי המעיין עדיין זורמים בצנרת הקיבוץ - להשקיית הנוי.



עין להבות 1:
זהו המעיין שזורם היום בשכונה הקהילתית.
מעיין קטן שהתגלה בסמוך לעין להבות (במרחק 30 מטר). המעיין לא היה ידוע עד לחפירות בשנות ה-50, ולא סומן עד אז במפות האזור.
בסיום החפירות, בשנות ה-50, "עין להבות" חובר בצינור תת-קרקעי ל"עין להבות 1", ובמקרה של עודפי מים, המים זרמו לעין להבות 1.
בתוך חפירה זו עדיין ניתן למצוא חרסים רבים, שנקברו שם בעת ביצוע עבודות החפירה. בעבר, הפעילות הארכיאולוגית באזור הייתה מצומצמת מאוד.

"עין הרופא" ("עין רוסף" בערבית, על שם רופא שהיה באזור ועסק בריפוי הקדחת):
כיום התייבש המעיין לחלוטין. בעבר זרם בחוזקה ושימש למילוי ברכת השחייה הקודמת ("ברכת אגירה").

"עין צבי" – צבישן, ע"ש צבי יערי ז"ל, שהיה איש נמוך, ורק הוא היה יכול לטבול במלואו במעיין זה (אגדה מקומית):
נביעה קטנה בשטח חורשת "ניר", מעל פשפש המטיילים.
השכבה המובילה של המעיין זרמה בעומק של כ-60 ס"מ, גדות הנחל העמיקו אותו בעוד מעט.
המעיין זורם כל השנה. מעולם הוא לא הוזרם בצינור. עבודות החפירות לתפיסתו אומנם החלו, כאשר נתפסו שאר המעיינות, אך לא הגיעו לסיומן.
המעיין זורם כיום מהוואדי, דרך שכונות בקיבוץ מגיע לפינת הזיכרון במגדל צפון, וממשיך בין שבילי הצימרים "נופי הבשן" ובמגרשי הספורט. כרגע מסתיים בביצה מעבר לכביש שבסוף מגרשי הספורט.
 
 

"עין ערבה":
נביעה בחלק העליון של הקיבוץ, שנתפסה ומוזרמת בצינור תת-קרקעי ל"מעיין צבי".

"עין הטוחן" ("עין טחונה"):
 המעיין הגדול ביותר. הנביעה  נמצאת בשטחי ההרחבה הקהילתית. במעיין נמצאו ממצאים ארכאולוגים מתקופת הרומאים מהתקופה הביזנטית ומהתקופה הערבית.
נתיב המעיין עבר במרכז הקיבוץ, באזור המרכולית של היום.
כיום המים מוזרמים בצינור תת-קרקעי עד לשיכון ב', והלאה למעביר המים מתחת לכביש, כ-200 מטר משער הקיבוץ לכיוון צפון. המים מגיעים לברכות הדגים. מכיוון שאלו הם מים חמימים יחסית, הם הועילו רבות בגידול הדגיגים לאורך השנים.

"עין קומרן"
המעיין נמצא בתוך ואדי שזורם לפעמים בחורף. מי הוואדי סחפו אדמה שכיסתה את הנביעה. כיום המעיין כמעט אינו זורם.
המים זורמים כזרזיף חלש לתוך וואדי קומרן. הוואדי זורם מסביב לכביש המערכת עד לבית הקברות, חוצה את הכביש בסיבוב בית הקברות ומשם מגיע בתעלות לירדן.
"עין קומרן" נתפס גם הוא בעבודות דחק על ידי העולים בשנות ה-50 של המאה הקודמת. הכוונה הייתה להשתמש במימיו להשקיית המטע שהיה נטוע איפה שהיום נמצא בית הקברות והשכונה הקהילתית. אז עבדו במטע אבי ברקאי ויצחק ינובר.
כאשר החלה בניית השכונה הקהילתית, היה זה המעיין שתוכנן שיזרום בין שבילי השכונה, אפילו נחפרה תעלה לשם כך, אך המעיין כמעט שאינו שופע מים יותר.

"עין שלמה":
שלמה אילן היה איש הנוי והטבע בקיבוץ בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ולכן נקרא המעיין על שמו.
המעיין נתפס והוזרם ל"עין להבות "1 ומשם לברכת השחייה.
היום המעיין אינו תפוס בצינור, אך כמעט ואינו שופע מים.

 

ראיינה:מעין (שמיל) גולד
הגהה:עופר מיכאלי
עריכת מפה:  מירי שמיל


 

קול ששון וקול שמחה - יורי קנדל
קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה

בקיבוץ של פעם התגייסו רבים לקיום מצוות לשמח חתן וכלה בחופתם: הופעות ילדי חברת הילדים, ריקוד השרל'ה, בישול והגשת האוכל, עוגות מעשה בית, הכנת האולם והדשא הגדול, תורני הגשה וחיסול ועוד. ויש להבין שהמיוחד בשמחה זאת שהיא מצוה כללית. אין זו רק שמחה של החתן והכלה אלא כל עם ישראל שמחים בבית החדש, בהתרחבות העם.   חתונה להבות הבשן

כך היינו - יורי קנדל
כשהיינו ילדים, בחורף, ניתן היה להלך בין השלוליות רק במגפיים, ובכניסה לבית הילדים, לחדר אוכל ולחדרי ההורים היה צריך להשתמש ב"מחלץ" המגפיים ולנעול נעלי בית (של "המגפר").

הוואדי עלה על גדותיו והמעיינות גלשו והציפו, מ"בריכת הנוי" שהייתה בין המזכירות למרכולית של היום, ה"צביש'ן", וכל אזור מחנה הנח"ל בדרך לבריכה. חג הביכורים - להבות הבשן

הביצה ואגם החולה
ניסים אלחלל מספר על המסע לאגם החולה לפני הייבוש ב- 1955: 
אגם החולה
ביצת החולה
ייבוש החולה

מסורת התרבות בלהבות
להבות הבשן


הקמת הקיבוץ
להבות הבשן
ניסיונות התיישבות בחיאם אל וואליד
תודה לניסים אלחלל שפרסם את הכתבה!

ניסיונות התיישבות בחיאם אל וואליד
ניסיונות התיישבות בחיאם אל וואליד
ניסיונות התיישבות בחיאם אל וואליד




אמני הקיבוץ
לכניסה לגלריה לחצו על הקישור הזה

חנה פיינשטיין
כתבות
מאמאנט – ליגת האמהות בכדורשת כאן בלהבות

אם מילים כמו "שלי", "ברגש" "הנחתה" ו"חילוף" מעלות חיוך על פניכם, אז סימן שפגשתם אותן – את נשות הכדורשת של להבות הבשן.
ואם לא, אז נעים להכיר - "לבבות הבשן" היא נבחרת של 20 אמהות בטווח גילאים נרחב אשר פעמיים בשבוע שמות בצד את כל המטלות, ההתרוצצויות והעייפות ונפגשות כדי לשחק את המשחק המדבק והמלהיב הזה שנקרא כדורשת, בניצוחו של המאמן יואב קרילקאר.
בית הבוץ
ליאת בן אדיבה מספרת על בניית בית הבוץ המהמם שלה בקיבוץ להבות הבשן