חסיה בורנשטיין - ביליצקה - עבודות טלאים וקרמיקה

חסיה נולדה בגרודנו, פולין בינואר 1921 כבת שניה למשפחה בת ארבעה ילדים.
בגיל 12 הצטרפה לשומר הצעיר ושם התחנכה, הדריכה והייתה מהפעילות המרכזיות בקן.
ב-1941 נכבשה גרודנו ע"י הגרמנים ויהודי גרודנו נסגרו בשני גטאות.
במהלך המלחמה השתתפה חסיה בפעולות המחתרת הלוחמת. במשך חצי שנה חייה בזהות פולניה בצד הארי וקישרה בין  המצד הארי לגטו.
באוגוסט 1943, לאחר חיסול גטו ביליסטוק, הקשריות שנותרו, עוברות לעבוד עם הפרטיזנים ביערות. במשך שנה, עד השחרור, הן מעבירות בלילות תחמושת ותרופות מהעיר לפרטיזנים.
ביולי 1944 משרטטת חסיה מפה של כל העמדות והבסיסים הגרמניים שבסביבה ומעבירה אותה לצבא האדום. בזכות מפה זו כבשו הרוסים את ביליסטוק ללא נפגעים וחסיה קיבלה על כך את אות ההצטיינות הגבוה ביותר של הצבא האדום לאזרחים.
במרץ 1946 חסיה פותחת את בית הילדים היהודי הראשון של הקאורדינציה (איחוד של כל תנועות הנוער החלוציות). היא אוספת ילדים יהודים יתומים ממנזרים, כנסיות, משפחות נוצריות, מקומות מסתור ומחבוא, וביחד הם מתחילים את מסעם לארץ ישראל. חסיה משמשת לילדים אם ואחות, מדריכה ומורה ובעיקר מחזירה להם את האמונה בחיים ובאדם.
באוגוסט 1947 חסיה עם הילדים מגיעים לעתלית. לאחר השחרור ממחנה המעפילים חסיה מגיעה עם קבוצת הילדים הבוגרים לקיבוץ גן שמואל. לאחר שלושה חודשי קליטה היא מחליטה לעזוב את הילדים ולהגשים את חלומה – להצטרף לקיבוץ בהקמה בישראל והכי קרוב לגבול שאפשר.
היא נפגשת עם הייני, שחיכה לה כל השנים האלו, וביחד הם מצטרפים לגרעין שהקים את להבות הבשן על הגבול הסורי.
ב-1949 נולדה ביתם הבכורה יהודית. 3 שנים מאוחר יותר נולדה רחלי. שמונה שנים מאוחר יותר נולדה דורית.
                                                                                 "המעיל הכחול שלי" מתוך  הספר "אחת ממעטים"

במהלך החיים בקיבוץ חסיה המשיכה לעבוד כמחנכת. בתחילה פתחה את גן הילדים במעברה חלסה, לימים קריית שמונה. לאחר מכן בקליטת קבוצות עליית הנוער בקיבוץ ובגרעין הארגנטינאי שהגיע עם פרוץ מלחמת ששת הימים.
במקביל עסקה באומנות, הקימה את מחלקת הקרמיקה בתל-חי ולימדה 20 שנה. חסיה לימדה בחוג את שיטות עבודה שונות ("נקניקיות", "פינצ'ינג" ועוד), שיטות צביעה ועל הצבעים, ואופן שריפת העבודות.
היא כתבה את הספר "קרמיקה" – ספר מקצועי לעבודה עם חמר.
כמו כן עבדה, ריכזה ופיתחה את המתפרה בקיבוץ. כבר בנערותה למדה תפירה בבית הספר "אורט" בעיר הולדתה בפולין, ובמתפרה המשיכה בעבודת העיצוב, התאמת הצבעים וגזירת הדוגמאות.
מאוחר יותר חסייה למדה בתל-חי בחוג למלאכת טלאים. בסוף החוג בתל-חי חלק מהבנות המשיכו ללמוד בשנקר.
חסיה הייתה המבוגרת ביותר בחוג. הבנות העריצו אותה הערצה אדירה. העבודות שלה היו מדהימות!
חסיה  המשיכה לעסוק באומנות עד ימיה האחרונים.

 
פרטים נוספים על הביוגרפיה המיוחדת של חסיה, ניתן לקרוא ב מדור "סופרי הקיבוץ"